"אני יוצר – משמע שאני עדיין קיים"  / ד"ר אריאל אריאלי

אני בן 83  ומכיר את מר פרקינסון מזה 24 שנים.
בשנים הראשונות להיכרותנו התייחסנו  בהגינות זה לזה. כשהצטלבו דרכינו ברחוב היינו מסירים את מגבעותיו בנימוס, אך בלי אומר ודברים, כמו שני ג'נטלמנים אנגליים .
כך נמשך הדבר כ-15 שנה.

והנה, בוקר אחד, ללא כל התרעה מוקדמת, שינה מר פרקינסון את טעמו.  הוא "שם לי רגל" ואני מעדתי ונפלתי לעבר הכביש לקול צחוקם של הנערים ברחוב. אף אחד לא בא לעזרתי, רק מר פרקינסון  התנצל בחצי חיוך: זה לא היה בכוונה. כל העדים בסביבה יכלו להישבע שזה כן היה בכוונה. אחד העוברים ושבים אמר לי שהוא מכיר את מר פרקינסון מקרוב ועליי להיזהר ממנו כי הוא מתעתע ויכול לשנות את התנהגותו בקלות..

מאז למדתי להיזהר וכל אימת שנפגשנו ניסיתי להסתלק. אך מר פרקינסון לא הניח לי. הוא הופיע כל יום בלי הודעה מוקדמת והתעמר בי, עד כדי כך שלפעמים היה עליי לשכב בחוסר מעש ובלי אפשרות לזוז. מר פרקינסון הצליח לשנות את קולי, ואנשים מתקשים להבין את דבריי. הוא גם שינה את כתב ידי עד שאפילו אני אינני מסוגל לקרוא את שכתבתי. הייתה לי הרגשה שמר פרקינסון מחפש אותי.

חיפשתי עזרה. חברים קרובים ו"דורשי טובתי" יעצו לי לוותר למר פרקינסון, לא להתאמץ ולנוח על זרי הדפנה. אך היו כאלה שעודדו אותי להמשיך ליצור ולכתוב למרות הקשיים שהלכו וגברו.

כאשר נוכח מר פרקינסון שאני עדיין עיקש ולא נכנע , נקט אמצעי אחר –

הוא הצליח להרדים אותי מבלי יכולת לקום בבוקר. אך גם לזאת אינני נכנע. לאחר מאבקים קשים מנשוא , אני אוזר כוח, מתגבר על כוחו של מר פרקינסון, קם ומתחיל ליצור..

אני מאמין  שאנשים מבוגרים החולים שנים רבות במחלת פרקינסון, ולא נשארו להם אמצעים תרופתיים נוספים, צריכים למצוא דרכים מקוריות כדי להתמודד במחלה.

עצתי לחולים אלה, לדבוק בשלושה עקרונות:

  1. במידה שקיימת אצלך הנטייה ליצירה, עליך לעסוק בה ככל היותר.
  2. היצירה חייבת להיות מלווה בשמחה מאחר שהתברר, אפילו מבחינה מדעית,  ששמחה יכולה להגמיש את השרירים ולחדד את המוח, ובכך להרחיק את  הדמנציה.
  3. אל תבלום את רגשותיך. אם ברצונך לשיר, לרקוד, לצחוק – עשה זאת אפילו במקומות לא מתאימים .

פריצה החוצה של רגשות תקנה לך תחושה של רווחה.

דלג לתוכן
הגעת לתפריט הנגישות, לחץ ENTER על מנת לדלג על התפריט.