בעיות דיבור ובליעה בקרב חולי פרקינסון

ההפרעות בתנועתיות השרירים הקיימות במחלת פרקינסון מערבות גם את מנגנון הבליעה והדבור. מעורבות זו מתרחשת בדרך כלל בשלב מתקדם יותר של המחלה. הדבור קשה יותר להבנה משום שהוא איטי וחלש מהרגיל. במקרים קשים הדבור הופך ללחישה משום שהחולה הפרקינסוני מתקשה לנשוף היינו לדחוס את האוויר דרך  קנה הנשימה כדי להרים את קולו. האם אפשר לשפר מצב זה? התשובה חיובית. שני מחקרים שבוצעו לאחרונה בארצות הברית הוכיחו ששיטות מסוימות (טכניקות ספציפיות) של תרגול המנוצלות על ידי קלינאיות תקשורת יכולות לשפר את גובה הצליל המופק. אולם לא מספיק ללמוד להרים את הקול וצריך לשלב זאת עם תרגילים בסיסיים לשיפור ההיגוי כדי שהמילים תהיינה ברורות.

תרגילי נשימה וקול

נא לבצע כל תרגיל 10 פעמים, כ: 3 פעמים ביום למשך כ: רבע שעה כל פעם
1.  הבעת קול פיצוצי חזק ביותר, יש לנפח את הלחיים עם פה סגור ולומר "פּ" עם חמשת התנועות: פַּ,  פֶּ, פִּי, פּוֹ, פּוּ – חשוב לחזור 5 פעמים על כל תנועה.
2.  נשיפה עם ההגה "שׁ"', כאשר מודדים את משך הנשיפה. חשוב לחזור 10 פעמים על תרגיל הנשיפה.  בשעת הנשיפה עם הפקת הצליל "שְׁ" חשוב שהבטן תוכנס בהדרגה פנימה עד הגב.
3.  הפקת קול עם התנועה "אַ".  כאשר מודדים את משך הנשיפה.  חשוב לחזור 10 פעמים על תרגיל,  בשעת הנשיפה עם הפקת הצליל "אַ" חשוב שהבטן תוכנס בהדרגה פנימה עד הגב.
 
4. ספירה עם הכנסה הדרגתית של הבטן עד הגב. בתחילה יש לספור כל ספרה לחוד, להמשיך ב- 2  ספרות – 1,2 אחר כך 3 ספרות עד למספר הספרות שמסוגלים  לספור ברצף אחד מבלי לקטוע את  הנשיפה.
5.  לומר משפטים קצרים עד לדיבור חופשי, עם שימת לב שכאשר הבטן הוכנסה עד הסוף (עד הגב)  להפסיק – לשחרר את הבטן ולהתחיל מחדש, כמו בקריאה בקול כשיש פסיק ונקודה.
 
6. תרגילים למציאת גובה הקול בהשמעת "מְ" ממושך. ברגע שגובה הקול נמצא יש להמשיך מה-"מ"להמשיך למילים כמו: מְ-לח,ומשפטים המתחילים ב-מְלח שמים על הלחם.
7. יישום בדיבור חופשי שצריך להיות בקול חזק מאד. חשוב להפסיק אחרי כל מילה או שתיים ולהתחיל שוב בנשיפה חדשה.
 
8. ספירה ברצף ובקול רם מאד, עד מאה, כאשר הבטן מוכנסת פנימה עד הסוף (עד הגב) בשעת הספירה ומשוחררת (יוצאת ובולטת החוצה) כאשר מפסיקים לספור בין המספרים .

 

תרגילים באברי הפהלהגברת התנועה והתחושה

תרגילי לשון:

– מחוץ לפה: הרמת הלשון למעלה ולהורידה למטה. חשוב להתחיל מתנועה איטית עד לתנועה מהירה ולחזור 10 פעמים על כל תרגיל.
– בתוך הפה: להרים את הלשון מתחתית הפה ולהעלותה עד ללסת העליונה. חשוב להתחיל מתנועה איטית עד לתנועה מהירה ולחזור 10 פעמים על כל תרגיל.
– בתוך הפה: בתנועה סיבובית יש לעבור עם הלשון משן לשן – מהשיניים העליונות מצד שמאל ולהמשיך עד השיניים מצד ימין ולרדת עם הלשון אל השיניים התחתונות עד לצד שמאל ושוב לעלות חזרה. חשוב לעשות 10 סיבובים בכל פעם.
– מבחוץ בין השפה והשיניים: תנועה סיבובית משן לשן – יש לעבור עם הלשון משן לשן -מהשיניים העליונות מצד שמאל ולהמשיך עד השיניים מצד ימין ולרדת עם הלשון אל השיניים התחתונות עד לצד שמאל ושוב לעלות חזרה. חשוב לעשות 10 סיבובים בכל פעם.
– תנועה לצדדים: כאשר הלשון משפשפת ודוחפת את הלחי מכל צד לחוד. חשוב לחזור 10 פעמים על כל שפשוף ודחיפת לחי.
– נשיכת הלשון בחוזקה, מהקצה החיצוני כלפי פנים וחזרה כלפי חוץ. חשוב לחזור 10 פעמים על נשיכות הלשון לאורך הלשון מהקצה פנימה וחזרה.
– משיכת הלשון לאחור כאילו בולעים אותה, כאשר הלשון שטוחה על קרקעית הפה. יש לחזור על תרגיל משיכת הלשון לאחור 10 פעמים.

תרגילי שפתיים :

– כיווץ חזק של השפתיים, כלפי פנים כבאמירת "אוּ" – חשוב לחזור 10 פעמים על כיווץ השפתיים.
– כיווץ חזק, כלפי חוץ כבאמירת "אוּ" -חשוב לחזור 10 פעמים על כיווץ השפתיים.
– משיכת שפה תחתונה בין השיניים בחוזקה.חשוב לחזור 10 פעמים על התרגיל.
– משיכה ונשיכת שפה תחתונה פנימה בין השיניים בחוזקה – 10 פעמים.
– משיכת שפה העליונה פנימה בין השיניים בחוזקה – 10 פעמים.
– משיכה ונשיכת שפה עליונה פנימה בין השיניים בחוזקה – 10 פעמים.
– משיכת השפתיים פנימה בין השיניים בחוזקה – 10 פעמים.
– משיכה ונשיכת השפתיים פנימה בין השיניים בחוזקה – 10 פעמים.

תרגילי לחיים:

– ניפוח לחיים. חשוב לחזור 10 פעמים על התרגיל.
– כיווץ לחיים. חשוב לחזור 10 פעמים על התרגיל.
– בזמן הניפוח להעביר את האוויר מלחי ללחי, מבלי שהאוויר יברח – 10 פעמים
– כיווץ, ניפוח הלחיים לסירוגין. חשוב לחזור 10 פעמים על התרגיל.
– נשיכת הלחיים כאשר מכווצות פנימה. כל לחי לחוד ושניהם ביחד – 10 פעמים.

תרגילי לסת תחתונה:

– הנעת הלסת ימינה ושמאלה, באיטיות ובמהירות. חשוב לחזור 10 פעמים על התרגיל.
– מתיחת הלסת כלפי מטה בשעה שפותחים את הפה. חשוב לחזור 10 פעמים על התרגיל.

תרגיל פנים:

– לעשות פרצופים כדי להניע את הפנים.

האכלה לבליעה נכונה ובטוחה

דף הדרכה לצוות ולמשפחות המטפלים בילדים, מבוגרים חולים הסובלים מקשיים בבליעה למניעת שאיבת מזון לקנה הנשימה – שיאוף (אספירציה)

לאחר הערכתה של קלינאית התקשורת ביחס לכושר הבליעה של חולה או מטופל, יש לקבל הדרכה מהקלינאית עצמה ולהיעזר בדף הדרכה זה, בשעה שמאכילים ו/או כאשר משגיחים על אכילתם של אנשים כדי שהאכילה והבליעה יהיו  בטוחים ויעילים.

יתכן ובעת ההערכה במחלקה: קלינאי התקשורת ימצאו:
החזרי בליעה והקאה Gag Reflex ירודים ו/או מאוחרים, אשר אינם בהכרח מעידים על אי יכולת לבלוע, אך מעידים בברור על האפשרות להפרעות בתחושה או בתנועה או להפרעות בבליעה.

יתכן ויהיה יובש בפה בגלל שהרוק חִלחל פנימה וילווה בשיעול וחרחור
יתכן והלשון תהייה גדולת מימדים ורפויה .
יתכן ויהיו הפרעות בתחושה ו/או בתנועה באברי הפה : לסת, שפתיים, לחיים וכדומה .
יתכן ויופיע לעיתים שיעול החזרי, אך לא תהייה יכולת להשתעל באופן רצוני

במחלקה ועם שחרור החולה מהמחלקה ההמלצות הם:

האכלה טיפולית בלבד בתחילה.

 

 

1. אם המטופלים אינו עֵרניים ותשושים יש לשקול האכלה תזונתית באמצעות מחדר אפי (זונדה) או תוך קיבתי – גסטרוסטומיה, עקב חשש מבליעה מאוחרת מאוד והזדקקות להרבה מאוד זמן, השגחה, סבלנות וכוחות עד שבולעים ואוכלים כמות מספקת של מזון דייסתי סמיך המכיל לפחות 2000cc, מבחינה קלוריות ונוזלים.

 

2. יש לחכות בסבלנות ולהסתכל היטב עד שהמטופלים בלעו פעמיים אחר כל מיני כפית.

 

 

3. יש לשעל את המטופלים – כלומר: יש לבדוק, לגרות ולבקש שישתעלו היטב ומרצונם לאחר כל
פעם שבלעו מספר מיני כפיות. היכולת של המטופלים לשעל את עצמם, מאפשרת הגנה מפני
הישארות נוזל, רוק ומזון בקנה הנשימה וכן ניקוי קנה הנשימה.

 


 

4. חשוב שהמטופלים יגיעו ליכולת להוציא את הליחה ולירוק החוצה כשהראש קדימה  ונוטה למטה.

 

 

5.  האכלה תזונתית דרך הפה – אך ורק לאחר שהמטופלים בולעים מיידית  ועֵרניים לגמרי, בולעים מיד מה שבפיו, ואוכלים.  למרות שאם הם אוכלים ברצף כבהחזר ודחף פנימי (אוטומטית אינסטינקטיבית) אז ניתן לתת לאכול גם לילדים מפגרים מאד ומבוגרים מעורפלים בהכרתם.

 

 

6. ניתן לשים את היד על החזה של המטופל ולחוש אם ישנם חרחורים בחזה ובקרבת הגרון.

 

 

7. ניתן לגרות את הבליעה על ידי לחץ עם האצבע תחת הגרוגרת בצוואר   באזור הגרון בשעה  שהמטופלים מנסים לבלוע

דרכי האכלה

עדיף לאכול ו/או להאכיל רק עם כפית גלידה ארוכת ידית או באמצעות כפית קטנה.

 

1. בישיבה זקופה בלבד על כיסא ולא במיטה – כאשר הראש מוטה קדימה ולא נמתח לאחור. הטיית
הראש קדימה חשובה בשביל הרפיית הגרון ובית הבליעה ומאלץ את נזילת הרוק או המזון מחוץ לפה, במקום שיחלחל ללוע ולריאות.

 

2. אסור להשתמש במים – לניקוי הפה, לשטיפת הפה או לשתיה. מים הם נוזלים ללא טעם ומתערבבים ומצטברים עם הרוק, המחלחלים לריאות וגורמים לשיעול ולדלקת ריאה/ יאות כשאין בליעה החזרית.

 

3. יש לתת אוכל דייסתי סמיך מסוג: רסק תפוחי עץ, רסק פירות, גרבר, אפשר להכין בלנדר מירקות + מחית תפוחי אדמה ועוף או בשר עם מעט מרק עוף, יוגורט של שטראוס שסמיך ג'לטיני או גבינת סקי זהב שאינם קמחיים (לא לשם פרסומת), ג'לי.
4. ניתן להסמיך מרקים וכל אוכל בעזרת אינסטנט קורנפלור או אבקת Thick & Easy.

 

חשוב לציין שכדאי להמעיט בדברי חלב, בגלל שהם גורמים לליחה רבה  וניתן להשתמש בחלב ומעדני סויה (לא לשם פרסומת).

 

לכפית ארוכת הידית – מספר תפקידים במשך כל זמן ההאכלה

בליעת תרופות צריכה להיות עם דייסה, רסק, יוגורט סמיך או גבינה. לא ג'לי כי אין אפשרות להחדיר בג'לי את התרופה.
יש להכניס חצאי כדורים (לא מרוסק) מוסווים בתוך 1/5 הכפית ואז המטופל יבלע יחד עם האוכל.
לא כדאי ומסוכן לתת תרופות עם ג'לי בגלל שאי אפשר לעטוף עם ג'לי את הכדור, והג'לי עלול להחליק פנימה ללוע ללא שליטה וביקורת.
ריסוק התרופות עלול לגרום לטעם מר שהתגובה לכך יכולה להיות הקאה או סלידה וחוסר הסכמה להמשך לקיחת התרופה ולאכול. הקאה מאד מסוכנת ועלולה לגרום לחלחול וחדירת הקיא לקנה הנשימה ולדלקת ריאה/ריאות – לשיאוף (אספירציה) מסוכן. רוק יכול להיות מסוכן אם אין בליעה החזרית אוטומטית כל חצי דקה בזמן עֵרנות וכל דקה בזמן השינה. פה יבש אינו מעיד על בליעת הרוק אלא יתכן שהרוק מחלחל וחודר  לקנה הנשימה וגורם לדלקת ריאה/ ריאות – לשיאוף (אספירציה) מסוכן.

לכן חשוב ביותר שהמטופלים: א. יישארו לשבת על הכיסא כשעה אחרי כל אכילה דרך הפה .  ב. שהמטופלים ישכבו גבוה על המיטה בהטיה גבוהה (כישיבה), גם בלילה.

עם שיפור במצב הבליעה של המטופל ולאחר שמתחיל לאכול ממש, חשוב ביותר להקפיד על ההמלצות הבאות :

א. לאכול באיטיות ובכמויות קטנות, בכפית בלבד. בכל נגיסה ובכל לקיחת מזון צריך לבלוע פעמיים עד 3 פעמים. חשוב שישעלו את עצמם חזק לאחר כ- 5 מיני כפיות בעיקר כאשר מרגישים שקולם רטוב מאד ומימי או שאין להם קול.

ב. לאכול רק דברים עם טעם אך לא מתוקים מדי, אשר מצד אחד מגרים בליעה, אך מצד שני מגרים שיעול החזרי.

ג. אחר שאוכלים היטב דייסות והמטופלים מסוגלים לשעל את עצמם היטב, ניתן לנסות באמצעות מיני הכפית לתת תה או מיץ. ולבקש שישעלו את עצמם ובמידה וקולם נקי ובולעים היטב אז אפשר להמשיך באיטיות ובהדרגה לשתייה מקש באופן איטי ביותר ולבסוף מכוס בלגימות קטנות מאד – כל לגימה לחוד.

ד. ברגע שישנה עליית חום מעל 37 מעלות, חייבים להפסיק לתת את השתייה ולחזור למזון דייסתי כג'לי, פודינג ורסקים סמיכים הרוויים בנוזלים. מותר לחזור לשתייה מכפית או מקש, רק לאחר 4-5 ימים שאין חום.

דלג לתוכן
הגעת לתפריט הנגישות, לחץ ENTER על מנת לדלג על התפריט.