בגיליון פרקינתון האחרון, גיליון מס'' 8, הפסיכולוג עומר פורת מספר כי מחקרים מראים שאנשים המאמינים ביכולתם לשנות את חייהם ואת גורלם, הם גם אנשים בריאים יותר.

אתם מוזמנים לקרוא את המאמר המלא בגיליון המתפרסם כאן באתר.

עומר פורת, מנהל הפורום פסיכולוגיה וסקסולוגיה, הינו פסיכולוג שיקומי מומחה, אשר לאחרונה הגיש את עבודת הדוקטור שלו בפסיכולוגיה, בנושא מחלת הפרקינסון

שלום רב
מאז שתנועותי הוגבלו בעקבות המחלה,
השכיבה במיטה מאוד בעייתית ואינני
מסוגל לחבק את אשתי
זה כמובן פוגע מאוד בזוגיות

מה עושים אם בכלל
תודה

שלמה שלום,

אנשים שנעשים מוגבלים בגלל נכות כלשהי, נאלצים למצוא פתרונות יצירתיים על מנת להמשיך לתפקד בתפקוד היום-יומי שלהם: באכילה, הליכה, ישיבה, שכיבה, בישול, רחצה, כתיבה, קריאה, משחק, ריקוד, נהיגה וכדומה.

הם מספרים שביחד עם בן או בת הזוג שלהם הם ממציאים לעצמם פתרונות מועילים.

באותה צורה תוכל לשתף את בת זוגך וביחד תמצאו פתרונות. למשל, לקיים יחסים אינטימיים בתנוחות אחרות, במקום אחר (ספה, כורסה, אמבטיה וכו''''), להשתמש בעזרים שיקלו (כריות הגבהה, סדיני משי שאפשר להחליק עליהם יותר בקלות, מכשיר עיסוי וכו'''').

האמת היא שלפעמים הקושי הגדול ביותר הוא לעשות שינוי, כמו בכל דבר בחיים. מי שרגיל לשתות קפה עם סוכר מגלה שזה מאד קשה בלי סוכר. ובוודאי שזה עוד יותר קשה ליצור שינויים בתחום האינטימי, שהוא תחום שלא מדברים עליו, ולצערי גם לא "מוכרים" טיפים ועצות מתוך הניסיון.

בהזדמנות זו אני פונה לגולשי הפורום ומבקשת שיציעו רעיונות ופתרונות שהם בעצמם מצאו. ואני מודה לכם מראש על תרומתכם לחברים האחרים.

בהצלחה , גילה ברונר, סקסולוגית מוסמכת

תשובתך ממצה ועיניינית

אתם מוזמנים לקרוא על דיכאון ופרקינסון בדף "פרקינסון א''-ת''"

אבי בן 67 חולה בפרקינסון משנת 1997.
לאחרונה החלו הזיות קשות שמפריעות לתפקוד היומי שלו ושל הסביבה.
האם יש קשר בין התרופות שהוא לקוח להזיות או שזה חלק מהתקדמות המחלה?
מה עושים במצב זה?

שלום רב,

הזיות במחלת פרקינסון הנן תופעה נפוצה, ויכולות להיות ביטוי
של סוג ומינון תרופות, או, בקרב חולים ותיקים, גם ביטוי של תהליך ירידה קוגניטיבית הנלווה לפרקינסון.

מי שמאבחן הוא כמו תמיד הנוירולוג, שרצוי שיהיה כזה שעוסק בהפרעות תנועה או במרפאת זכרון.

החדשות הטובות: קיימים היום טיפולים תרופתיים יעילים לתופעות אלה, באופן שאינו פוגע במצב המוטורי של החולה.

בנוסף, שיטות התמודדות התנהגותיות עם סמפטומים אלה הנלמדות על ידי פסיכולוגים בעלי ניסיון במצבים פסיכוטיים בפרקינסון יכולים לסייע לחולה ולבני משפחתו, על ידי מתן יותר בטחון ושליטה במצב.

בריאות טובה,
עומר פורת.

שלום רב לכל חברי הפורום
שמי אבישג, ואני סטודנטית לריפוי בעיסוק.
כחלק מהקורסים שיש לי נתבקשתי לחקור את מחלת הפרקינסון על כל היבטיה.
אחד מהנושאים שהועלו היה "כיצד מחלת הפרקינסון משפיעה על איכות החיים של המטופל"
האם יש פעילויות שנהגתם לעשות לפני גילוי המחלה וכעת, בעקבות המחלה הפסקתם לעשות או להיפך?
אני אשמח לקבל תשובות מכם,
זה יעזור לי מאד שזה יבוא מכם ולא רק ממאמרים שמפרטים בנושא.

אשמח לעזור לך , אנא צרי קשר 0522664402 חיה

שימו לב לכתבה בנושא פרקינסון ומין בעמוד הבית.

שלום
אני מטופלת ברקואיפ מודוטאב וגם בדופיקר לוחת גם מדלל דם מיקרופרין 75
שאלתי האם יש תופעות לואי של איזה כדור למחשבות על מין וסקס וגירויימיני
תודה קצת נבוכה

רחל שלום,
התופעה שאת מתארת אכן מתרחשת בערך בקרב חמישה אנשים מתוך 100, פחות בנשים ויותר בגברים.
הסיבה היא גירוי יתר דופמינרגי (בעיקר כנראה מרקויפ אבל גם דופיקר ידוע כחומר שעשוי ליצור דחף מיני מוגבר).
אין סיבה להיות נבוכה - יש לכך הסבר תרופתי - ואם את תשני את התרופות - הרגשות האלה ישתנו גם הן (לטובה או לרעה - תלוי מה ואיך משנים).
המלצתי לך - אם הנושא מטריד אותך ומפריע לך ביום יום - כדאי לטפל באמצעות שינוי תרופות מול הרופא - או להתייעץ עם פסיכולוג שמתמצא בפרקינסון לגבי התנהלות עם התופעה בצורה שלא תפגע בחייך האישיים.
אם הנושא רק קיים ואת מודעת אבל לא מפריע - אין סיבה לחשוש - ההיפך - זו עשויה להיות תקופה מרעננת בחיים המיניים, הזוגיים והאינטימיים.
בברכה,
עומר פורת
פסיכולוג שיקומי מומחה

יש לי תופעה של הזעת יתר. האם זה מהתרופות? ומה עושים, כי אני נורא סובלת מזה.

תופעה נוספת שהבנתי שבאה עקב התרופות/המחלה היא של ההתמכרויות. יש לי התמכרות למחשב. ליצירות שאני עושה. ברמה שזה כל מה שאני עושה בבית אפילו במשך כל הלילה. זה לא בסדר. מה אני עושה?

הזעות זוהי תופעת לוואי נפוצה בקרב חולי פרקינסון אך גם מתרחשת במצבים אחרים שאינם קשורים למחלה. ישנו מאמר בנושא באתר.

לגבי התמכרות לאינטרנט - זו אינה בעייה שאת גולשת שעות, אם זה מה שאת רוצה לעשות בחייך. עם זאת, ברגע שאת מרגישה שאורח חייך נפגע, הרגלי שינה, פעילות שגרתית, מפגשים חברתיים ומשפחתיים, שכל אלה מתחילים להפגע, אז יש בעיה. במצב כזה כדאי שתיפגשי עם הנוירולוג/ית שלך לצורך בירור משולב, תרופתי והתנהגותי.
בברכה,

היכנסי בבקשה ל"פרקינסון" בבר העליון באתר, ותבחרי את המאמר השמיני: הזעת יתר ופרקינסון - המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי.

אני תקווה שפורום זה ימשיך להיות מקום להיוועצות מעצימה, להתלבטות מוגנת ובטוחה ולהסרת ספקות בנוגע לדרכים המובילות אותנו לבריאות הגוף והנפש.
ניתן להפנות שאלות הקשורות לרגשות, למחשבות ולהתנהגויות הקשורות למחלה ולהתמודדות עמה, גם של החולה וגם של בני המשפחה.

ניתן לשאול שאלות בתחום המיניות, ומצבים נפשיים נפוצים כגון חרדה, דיכאון - וגם שמחה, מקורות כוח ומשאבים שמחזקים ויכולים לתת השראה לאחרים.

אשמח מאוד - אם מי מהגולשים יכתוב במשפט או שניים - מה נותן לו כוח להתמודד עם המחלה.

בברכה,
עמר פורת
פסיכולוג שיקומי מומחה
דוקטורנט בחקר מחלת הפרקינסון - הבטים התנהגותיים

שלום,אבי אובחן כחולה פרקינסון לפני כ- 10 שנים. ככל שאני גדלתי הבחנתי אצלו בהרבה חרדות ואובססיות שרק נוספות עם הזמן ומקשות על כולנו את החיים.

הוא כמעט אף פעם לא מתקלח,ומתרץ את זה בכך שהוא פוחד ליפול,להצטנן ואלוהים יודע מה עוד.הוא משתמש באותם תירוצים גם בקיץ למשל,וגם כשהכדורים שלו כן משפיעים.

הנקודה היא שאני יודעת שחרדות ואןבססיות כאלה אופייניות למחלת הפרקינסון,ויש כדורים(נגד דיכאון למשל) שאמורים למתן אותן,אבל אצל אבי זה נראה קיצוני מדי.

יש איזושהי אפשרות שהוא סובל גם ממשהו אחר חוץ מפרקינסון, OCD למשל? ואם לא,מה אפשר לעשות כנגד החרדות וההיתנהגויות הקיצוניות שלו?

דנה שלום וסליחה על התגובה המאוד מאוחרת. אין לי מערכת המודיעה לי על הודעות חדשות ולאחר תקופות של שקט בפורום אני לא תמיד בודק לעיתים קרובות ועל כך סליחה.
את מתארת מצב שבו אבא לא מתקלח ומזניח את הופעתו. הוא אומר שהוא מפחד מנפילות, גם כשהוא לוקח את התרופות.
קודם כל, אני מתאר לעצמי שזה לא מצב פשוט עבורך ועבור בני משפחתך. ברור שאבא לא מצליח לתת לכן את ההרגשה שהוא מטפל בעצמו - ההיפך מכך הוא הנכון.
עם זאת, המצב שאת מתארת לא מתאים לאובססיביות קומפולסיבית (OCD), שהיא הפרעת חרדה המתאפיינת דווקא בצורך מוגבר ומופרז בניקיון וסטריליות.
זה שאין חרדות כאלה בקרב חולים בפרקינסון, אבל
הטענות של אבא שלך - שהוא מפחד מנפילות - אינן משוללות כל יסוד, ולא קשורות להפרעות חרדה קומפולסיבית אובססיבית. יתרה מכך,
חולי פרקינסון אכן נמצאים בסכנת נפילה מוגברת, והיכולת שלהם לייצב את עצמם אם החליקו - פחות טובה מזו של מי שאין לו פרקינסון.
החדשות הטובות הן:
א. אפשר לעזור לאבא
ב. אבא שלך כנראה אדם זהיר ולכן כנראה ירצה לקבל סיוע על מנת לחיות טוב יותר.
למשל, ניתן לבקש באמצעות קופת החולים, ביקור של מרפאה בעיסוק שתפקידה לאבחן את ההתאמות המיוחדות בשירותים ובמקלחת, בעזרתם אבא יוכל להרגיש בטוח יותר ולא ייפול.
בנוסף, תוכלו להתייעץ עם פסיכולוג או פסיכיאטר, ולקבל מושג ברור יותר, אם לאבא יש בעיות רגשיות המטרידות אותו - וגם בהן, כפי שרמזת, ניתן לטפל בדרכים שונות בהצלחה לא קטנה.
תוכלו לפנות אלי ואשמח לייעץ על איש מקצוע באזור מגוריכם.
בהצלחה, עומר פורת
מבטיח לענות מהר...

poporat@gmail.com

אני חולה מזה שנתיים. אני חיה בבית רק עם בתי בת ה30. אני מרגישה שיש שינוי בהתנהגותי. אני מדברת עם אנשים המון . בעבר הייתי שתקנית. אני מפתחת שיחות עם זרים על נושאים וצרות אישיות שלי. הבת שלי חולה בנפשה תמיד עזרתי לה היום אין לי כוח. אני רואה אותה ומיד מתחילה לרעוד. היא זקוקה לעזרה אין מי שיעזור לה ואין מי שיעזור לי
למי לפנות?
אני פוחדת להגיע למצב של חוסר תפקוד ומה יהיה איתה אז?
תודה על תשובתך המהירה
אובדת עצות

שלום לך,
את מתארת תמונה לא פשוטה של מצב משפחתי מורכב - את מטפלת יחידה (?) בבתך, שהנה חולה במחלת נפש וגרה בבית. את בעצמך חולה במחלה, ומרגישה שינויים, בעיקר -צורך בתמיכה ובקבלת הבנה מהסביבה למה שעובר עליך.
ברור - מעל לכל ספק - שאת זקוקה לעבור מספר שינויים ולעשות מספר שינויים בחייך על מנת להסתגל למצבך החדש בצורה טובה יותר.
הדרך להתמודד עם בעיה מורכבת הנה בטיפול בכמה גורמים - ולא רק בגורם אחד.
יש צורך לעזור לבת שלך, על מנת לתת לך הרגשה שהיא בידיים טובות ושיש מי ויהיה מי שיטפל בה גם אם וכאשר המחלה תתקדם.
ניתן לעשות זאת בהתיעצות עם עובדת סוציאלית בבריאות הנפש שם מטופלת ביתך, וכמובן עם הרופא/ה שלה.
בנוסף - את עצמך זקוקה להכוונה מקצועית ולא רק להכלה של זרים ברחוב - למרות שזו כשלעצמה גם חשובה.
את זקוקה לתחושה שאת מתמודדת טוב עם המחלה, ושאת שומרת על איכות חיים גם עם המחלה.
אני מציע לך לפנות לסיוע בהקדם, ולמצוא מי שילווה אותך בתהליך הזה.
תוכלי ליצור עמי קשר ואמליץ לך על מטפל באזור מגוריך.
בברכה,
עומר פורת
אני מצרף את כתובת המייל שלי:
poporat@gmail.com
בעבודה: 03-5371003

לקחתי כדור שינה זופולין שפג תוקפו לפני שנתיים וחצי יש עם זה בעיה או סיון

שלום רב,
אנא פנה לפורום רפואי,
תודה

אודה לכם על הפנייה לגורם, או מידע שיכול לעזור מול הדחף היומי להמר ו/או לרכוש כרטיסי מפעל הפיס במאות שקלים כל יום
בתודה
מ.מ

שלום רב,
נטייה להימורים כתוצאה משימוש בתרופות דופמינרגיות היא תופעה שקיימת בערך בתדירות של חמישה אנשים על כל מאה המטופלים בתרופות דופמינרגיות למחלת פרקינסון, ובעיקר, אבל לא רק, כתוצאה משימוש מאגוניסטים (רקוויפ למשל).
חיוני ביותר - שתיגשי בהקדם האפשרי לרופאה שלך, ותשתפי אותה בתחושות שלך!
הרופא/ה המטפל עשוי למצוא ביחד איתך דרך טיפול בטוחה יותר עבורך לטיפול בסימפטומים המוטוריים של המחלה, ולנסות להוריד את הדחף.

בנוסף - אנא שתפי את משפחתך הקרובה בתחושות שלך, וביחד איתם תכננו איך אתם ממשיכים.
נהוג להגביל כרטיסי אשראי וגישה לכסף מזומן עד לשינוי התרופתי, כולל גלישה באינטרנט.

החדשות הטובות - זמן קצר לאחר השינוי התרופתי כבר תרגישי בהבדל - המצב בדרך כלל הפיך!
לשאלות נוספות את מוזמנת ליצור עימי קשר בנושא.

בהצלחה וסליחה על העיכוב במתן התשובה,
עומר פורת, פסיכולוג.

שאלה לסקסולוג. אני חולה פרקינסון מיזה 3 שנים לוקח pkמרץ אזילקט סיפרול דופיקר אומיניק וקרטיה. מזה כשלושה חודשים כשאני מקיים יחסי מין אני גומר מהר מאוד ממש שלא כבעכר .אשמח לקבל הסבר לתופעה ומה הפיתרון ?בתודה יוסי

בברכה,
עומר

הפתרון היחיד הוא למצוא דרך שבה יחסי המין שלכם יספקו גירוי מתאים לשני בני הזוג, גם אם זה נעשה באופן שונה ממה שהיה בעבר. לשם כך צריך לשוחח ולחשוב על פתרון שיתאים לשניכם. אחת הבעיות היא שאנשים מתייחסים לשפיכה הגברית כאות הסיום לפעילות המינית ואז לא מספיקים להעניק מספיק עונג אחד לשני. אם משתחררים מהחיבור המטופש הזה, מרוויחים יותר רגעי הנאה.

שלום רב,
לפני כשנה התגלתה המחלה אצל אבי (בן 58), ונראה לי, ומובן לי, שקשה לו מאד לקבל את העובדה, עד כדי כך שהוא מסרב להתחיל בטיפול. אמי הולכת איתו לעוד ועוד רופאים, ובכל פעם הוא מחליט בעצה אחת איתה ואיתם שיתחיל לקחת כדורים, אבל ברגע האחרון מתחרט, בטענה שהוא חושש מתופעות הלוואי.

אף שכל הסביבה כבר רואה, הוא מסרב לספר, וניכר בבירור שהוא חושש שברגע שיודה במחלתו היא תהיה בת קיימא בעיניו.

אני מאד מאד מבינה את הקושי שלו, אבל הוא חשוב לכולנו כל כך, ואיני יודעת איך לשכנע אותו להתחיל בטיפול, או איך בכלל להתחיל את ההתמודדות המשפחתית עם העניין הזה. המחלה נמצאת יחסית בשלביה ההתחלתיים, ונראה לי כל כך חשוב להתחיל טיפול כעת (אף שאני עדיין לא בקיאה ומבינה מספיק, הבנתי שזה אמור לפחות להאט מאד את התקדמות המחלה) נכון לעכשיו העניין די "מטואטא מתחת לשטיח" ומוזכר לעיתים רחוקות בגלוי בינינו.

לאן נוכל אנחנו כמשפחה, או הוא כפרט, לפנות ע"מ להתייעץ ולקבל עזרה בהתמודדות עם המחלה והשלכותיה? איך מתחילים לקבל החלטות לגבי טיפול? איך מתנהגים- עסקים כרגיל, או לוחצים עליו להתחיל בטיפול?
ובקיצור- האם יש אדם מסויים או גוף (מניחה שפסיכולוגי) שעמו אוכל לדבר ולהתייעץ בכל הנושאים הנ"ל?

שלום לבת המודאגת. אתם מרגישים כעת את חוסר האונים אל מול הבחירה של אביכם להשאר בעיני עצמו אדם בריא. מצב זה, למרות היותו בלתי נסבל, הנו בהכרח חלק בלתי נפרד מההתמודדות, ומאפיין את שלביה הראשונים.
אין לכם מה להיות מודאגים, ולגבי זה שאינו לוקח את ה"אזילקט", בשלב זה אין הרבה מה לעשות.
מצב זה יעבור מעצמו תוך מספר חודשים, כאשר אביך יתחיל להרגיש חולשה במצבים שבעבר היו קלים עבורו, ואז מעצמו הוא כבר ירצה טיפול.
במידה ואתם תנסו לגרור אותו למפגש עם פסיכולוג הוא יהדוף את הרעיון ואת הפסיכולוג.
מה שכן אפשר לעשות זה לתת לאחד מכם תמיכה. ברגע שלך או לאמך או בלאחד מבני משפחתך תהיה מסגרת תמיכה בה תוכלו להרגיש מובנים, לצייד אתכם בידע ודרכי התמודדות, אז אביכם יתחיל לראות את הדברים קצת אחרת - כי אתם תראו את זה אחרת. כשאתם תרגעו, הוא ירגע. וזה עשוי לזרז את שיתוף הפעולה שלו.
אני ממליץ לכם לפנות לפסיכולוג/ית שמתמצה בפרקינסון ומבין את הדרישות שלה מהחולה ומבני משפחתו, ולהתחיל בכך קודם כל אתם. זו רק הצעה, ולא בהכרח מתאימה לכולם, אבל זה הכי טוב שאני יכול לחשוב עליו במסגרת הפורום.
מצבכם לא קל, אבל בטוח ישתפר בקרוב.
בהצלחה,
עומר

קיימים מרכזים שונים בארץ שמטפלים בחולי פרקינסון אך רק מעטים מהם כוללים צוות פסיכוסוציאלי שמתמצא במחלה.

מכיוון שלא ציינתם היכן אתם גרים, אינני יודע להיכן להפנות אתכם.

במידה ותרצו יותר מידע צרו עימי קשר.
poporat@gmail.com

בתגובה לשאלתך,קודם כל כל הכבוד על רגישותחך ודאגתך לגבי מצבו של אביך.אינני יודעת בת כמה את,מכל מקום מניסיוני האישי לקיחת התרופות בשלב מוקדם אינה ערובה להתקדמות המחלה. אולי-ההיפך. אני חולה 8 שנים ובמשך 5 שנים לא לקחתי כלל תרופות. השאלה היא במה מתבטאת בשלב זה המחלה,והאם היא פוגעת באיכות החיים של אביך.התיאוריה אומרת ככל שאפשר להאריך את תקופת העדר התרופות גדל חלון ההזדמנויות. התרופות הללו בעלות תופעות לוואי לא פשוטות,וחרדתו של אביך הגיונית ומוצדקת.עצתי,כי תסמכו על האינטואיציה של החולה,ותתמכו בו בכל שלב.באם אתם מודאגים תוכלו להיעזר בקבוצות התמיכה שקיימות בבי"ח איכילוב גם לילדים וגם לבני המשפחה של החולה עצמו.והעצה הטובהנ ביותר שיש לתת לאביך הוא להמשיך לעבוד כרגיל,להמשיךלהינות מהחיים ולהגביר פעילות גופנית על כל סוגיה.כל אלה ערכם רב מלרוץ ישר לסל התרופות.משמתחילים לקחת תרופות מתחילה "אופרה" שח סינפוניה בלתי גמורה. מחליפים תרופות,מגדילים מינונים,עד שמוצאים את התרופה המתאימה למקרה של אביך.כדאי שדעו שלמחלת הפרקינסון פנים רבות,ולכל אחד יש את הפרקינסון הספציפי שלו,והרגשויות שלו. הטוב ביותר ללמוד על המחלה,ולא לקבל עצות מחברים!

שלום רב, אמא של בעלי חולת פרקינסון מזה מס'' שנים . חמי טיפל בה במסירות במשך אותן שנים עד שמצבה הידרדר והיו צריכים להצמיד לה מטפלת 24 שעות לפני כשנתיים. אני רוצה לציין ששניהם סירבו לקבל תמיכה פסיכולוגית שהצענו להם לאחר שקראנו באתר שלכם שזה חשוב . הם גרים רחוק מאיתנו ולמעשה אנחנו מתראים אחת לכמה שבועות .המטפלת מדהימה עם חמותי וקיבלנו אותה כאחת המשפחה . לאחרונה גילינו שהתפתח רומן בין חמי למטפלת של חמותי . איננו יודעים מה לעשות . אנחנו לא כועסים ולא שופטים וסביר להניח שלו היה לו רומן מחוץ לבית לא היינו מודאגים כלל . אבל מאחר וזה בתוך הבית ועם המטפלת בעלי ואחותו חוששים לאימם גם מצד המטפלת שיחסה המדהים עד כה עלול להשתנות וגם שאימם לא תגלה . הם חוששים ממעמד השיחה עם חמי ולא רןצים לפגוע בו . מה לעשות ?

שלום לכם,
אתם מתארים מצבים מורכב מבחינה משפחתית.
מחלת הפרקינסון אינה משפיעה רק על אדם, אלא על הזוגיות שלו, ועל בני משפחתו, בכל מיני רמות.
במצבים כאלה, אין אף פתרון אחד שהוא הנכון, כי יש הרבה דרכים להסתכל על המצב ואת חלקן ציינתם היטב במכתבכם.
הדבר היחידי בו אי אפשר לטעות זהו התקשורת.
היכולת שלנו לדבר עם גורם בתוך המשפחה ולהבין את המניע להתנהגות שלו, ואת העמדה, המקום בו הוא נמצא ביחס למצב.
אם אתם תוכלו לדבר על המצב עם חמך (בעלה של חמותך החולה) ולהבין אותו לא מתוך עמדה שיפוטית, אלא מתוך ניסיון אמיתי לראות את הדברים מנקודת מבטו - אז יש כאן פריצת דרך ואפשרות להזיז דברים קדימה.
הייתי מציע לכם לקבל ייעוץ קצר מועד מאיש מקצוע (עובד/ת סוציאלי/ת או פסיכולוג) שיוכל ללוות אתכם בתהליך קבלת החלטות שאיתן תהיו שלמים ורגועים יותר.
בהצלחה.

האם זו צרה צרורה או שמא ברכה.
לא אוסיף, אלא אם תבקשי
מ.מ

בברכה,
עומר.

אם שני הצדדים רוצים ומסוגלים אז למה לא?
אי משתמש ברקויפ ויצא לי להפגש עם גברת שגם צורכת תרופה זו ונוצר קשר מספק גם בגלל היכולת לממש פנטזיות!
מומלץ!!!!

אשתי חולה "חדשה" וחברה "צעירה" בעמותה. לפעמים יש לה "סטיות", ואומרת לי משפטים כגון: "דיברתי עם אבא שלי הבוקר" (למרות שהוא נפטר לפני 18 שנים). או: "אתה באותה דעה כמו של שמשון (אני)". כאשר אני מתקן אותה ומנסה להסביר לה שזה לא אפשרי ולא מציאותי, היא מתנפלת עלי שאני מבלבל אותה, ומתייחס אליה לא יפה, והיא לא הייתה מאמינה שיבוא יום ולא יהיה איכפת לי ממנה, וכו''. השאלה שלי היא כיצד להתייחס ל"סטיות"? האם לא לענות לה בכלל בתקווה שתחזור לעצמה ותשכח על מה דיברה, או דווקא לתקן אותה בטעויות שלה, למרות שהיא בטוחה שהיא צודקת?

שלום שמשון,
פנייתך מעוררת מחשבה ודורשת בירור.
מהתיאור של תגובותיה של אשתך ניכרים קשיים משמעותיים בתקשורת ובקשב למציאות הפנימית והחיצונית.
אני חושב שיכול להיות שהקשיים שאתם מתארים עשויים להיות ביטוי של טיפול תרופתי או של סמפטומים "חיוביים" במחלת הפרקינסון (positive symptoms).
אני מציע לכם לפנות לנוירולוג שלכם ולדבר איתו על הקשיים הללו בהקדם, ונראה לי שניתן מאוד לעזור לכם.
בברכה,
עומר פורת
פסיכולוג מ.ר. 7921
יועץ באתר עמותת הפרקינסון

שלום,
שמי שי ואני בן לחולה פרקינסון.
אבא כבר 4 שנים לא אוכל אלא מוזן דרך פג, ויותר ויותר בזמן האחרון אנחנו כמשפחה מרגישים שהוא צריך רענון ועזרה ..יותר ויותר.. אנחנו מחפשים פסיכולוג התנהגותי/קוגנטיבי (לא משנה בעצם) שיישב איתו ויסדר לו דפוסי חשיבה חדשים-משמחים להתמודדות עם התקופות הלא טובות המהלך היום. ארגישים שהתרופוות לא עוזרות כי יש לו מתחים רבים ותנוע הלא נכונה חשיבתית, ואנחנו לא יכולים לעזור לו.
אתם מכירים אולי פסיכולוגים שמבינים גם קצת בחולי פרקינסון?! (באיזור המרכז..)

שלום לך!
שאלתך מצוינת ומעלה נושאים מאוד חשובים בטיפול בחולה ובהסתגלות משפחתו למחלה.
כיוון שאדם הוא אוסף שלם של חוויות, זכרונות רצונות ודיעות, טיפול פסיכולוגי לא יכול לשנות מרכיב אחד ודרכו לשנות את האדם. הראיה היא תמיד הוליסטית וצריכה להתייחס לכלל ההשלכות של המחלה, האישיות, המשפחה, זכרונות ונתיב חיים, משמעות המחלה ועוד.

אין טיפול פסיכולוגי מסויים שמכסה ויכול להתייחס לכך, אלא, חקירה ארוכה, ביחד עם האדם או בן המשפחה - לגבי הדברים החשובים לו כעת, במה היה רוצה להתמקד, והיכולת לבנות איתו יחסי אמון וברית מוצלחת המאפשרת את השינוי המבוקש.
נוכל לברר:
א. מה המצוקה כעת?
ב. איך התמודד עם הקשיים עד כה?
ג. מדוע אותן דרכי התמודדות כעת לא עוזרות?
ד. האם ניתן למצוא יחדיו דרכי התמודדדות חדשות?
ננסה ליצור עם האדם שיח בו ירגיש בטוח לשתף בקשייו, ברגשות ובמחשבות שהוא מתקשה לבוא איתם במגע, ולאט לאט להעלותם לפני הקרקע - לעבד אותם, לעבוד איתם, ולבסוף - לחיות איתם בשלום או בהשלמה רבה יותר.

כל השאלות הללו, צריכות להשאל על ידי פסיכולוגים שמבינים ומכירים את המחלה והשלכותיה.
התהליך הטיפולי צריך להתקיים עם אנשי מקצוע המתמצאים בשלבי ההסתגלות לנכות או לחולי.

אני ממליץ לפנות לפסיכולוג שיקומי או רפואי בעלי ניסיון בתחום של מחלת הפרקינסון, מכיוון שאלה אנשי מקצוע אשר עברו הכשרה יסודית בהסתגלות למצבי חולי כרוני ולנכות בכלל, ולהבנה של המחלה בפרט.

בברכה,
עומר פורת.

שלום
האם יש מקום להדרכה בהקשר לשימוש
באמצעים לשיפור בחיי המין.

למשל האם יש הבדל מהותי בין התרופות הנ"ל.

איך להשתמש אם יש טיפים בענין

ודרך ההתנהלות לניצול מקסימלי של הכדורים האלה שכידוע אינן זולות.

תודה

ג.י

שלום, אתה שואל על שיפור חיי המין, שזהו נושא רחב המאפשר התייחסות להיבטים שונים של האינטימיות וקיום יחסי המין. אבל, בהמשך השאלה אתה מבקש מידע על הפתרון התרופתי לבעיות זקפה. בשלב ראשון, רציתי להדגיש שכדאי לקבל מרשם אחרי בירור, אבחון ורישום של רופא. חשוב לזכור: התרופות לזקפה הנמכרות בשוק השחור אינן מהימנות ומסבירות חלק משיעורי הכישלון. בכל אופן, הצלחה בשימוש באחת התרופות לזקפה מושגת רק אם נוטלים מינון מתאים, נמצאים באווירה מינית מתאימה , וכמובן, ממתינים מספיק זמן לספיגת התרופה. במחלת הפרקינסון יש האטה בקצב ספיגת תרופות ולעיתים צריך להמתין זמן כפול ממה שמומלץ לאדם ללא פרקינסון. יתכן שכל אחד מכם יצטרך לגלות את הזמן הנכון עבורו.

אני חייבת להדגיש שוב, שהתרופה לזקפה משפיעה רק כאשר אתה נמצא באווירה של גירוי מיני. לפעמים בת הזוג איננה מעוניינת ביחסי המין, ואתה חש שזוהי איננה אווירה מתאימה. במצב כזה, בהחלט יתכן שהתוצאה תהיה פחות טובה. בנוסף, רופאים מומחים ברפואה מינית נוהגים להמליץ על מספר ניסיונות לפני שמקבלים הצלחה משביעת רצון. מומלץ אפילו על 4-8 פעמים שבהם אתה מנסה לקיים יחסי מין עם התרופה.

יש לקחת בחשבון, שאצל חלק מחולי פרקינסון הבעיה איננה בעיית זקפה- אלא בעיית תנועה. מספר חולי פרקינסון הגיעו למרפאתי וסיפרו שהייתה להם זקפה תקינה (למשל, באוננות או בהתעלסות או במהלך גירוי ידני ע"י בת זוג). אבל ברגע שהגבר ניסה לשנות תנוחה על מנת להיכנס לנרתיק הוא איבד את הזקפה. אם זה המצב, הטיפ הטוב ביותר הוא לתכנן את קיום יחסי המין ואת התנוחות באופן שונה.
והטיפ האחרון להוזלת העלות של הכדורים- אפשר ללמוד לתכנן פעילות מינית מסוגים שונים. פעם אחת מקיימים יחסי מין עם חדירה לנרתיק, ולוקחים תרופה לזקפה. פעם שנייה מקיימים יחסי מין ללא חדירה לנרתיק, ונהנים מגירוי ידני או אוראלי ולא משתמשים בכדור בכלל. ופעם שלישית, מפנקים אחד את השני בליטופים אינטימיים מבלי לנסות להתגרות, וללא קיום יחסי מין, וכך מגבירים את העוררות והחשק של שני בני הזוג.
בברכה,
גילה ברונר,
סקסולוגית מוסמכת
מנהלת השרות הסקסולוגי, המרכז לרפואה מינית, שיבא http://www.sheba.co.il/h/sexual_medicine/#1

תודה על תשובתיך המפורטת ועל תשומת הלב.
ג.י

אני ואשתי מנסים לקייים יחסים וזה לא
הולך לנו לי אין גירויי עם בת זוגתי מעושים הרופאה משפחה ביבנה שלחה אותי והמליצה עלייך

שלום

מדברים המון על כך שדיכאון וחרדות הינם מנת

חלקם של חולי פרקינסון.

הייתי מבקש להבהיר ככל האפשר איך אני מזהה

אצלי אם אני בדיכאון ואיך אני מזהה את רמת הדיכאון

על מנת לדווח לרופא ואולי אף לעצמי ,כל זה אמור

גם בקשר לחרדות, איך זה בא לידי ביטוי ,ואיך

אפשר לזהות את החרדה.

לפעמים כשאני מותש מן המחלה, אני "

"מתנחם" בעובדה שבמקרה וזה ניהיה בלתי נסבל

אפשר להקדים את הקץ.אני רחוק ממעשה יאוש

אבל זה סוג של "נחמה". מגיל 35 אני סובל

והסבל מתגבר כל הזמן.מספר הכדורים עצום

ומתיש, העתיד התעסוקתי שלי וכל יכולותי

לתרום יורדים לנגד עיני לטימיון. מאחר ואין אור

בקצה המנהרה,צריך לייצר את האור בעצמך.

הכלים עומדים לרשותי נגמרים ככל שמצב המחלה

מוסיף לי עוד מגבלה ועוד כאב ועוד כדור.

ולא שכחתי את המלחמה על היכולת המנטלית של

המוח. זאת כנראה הקריירה השניה שלנו.

צריך כנראה להפנים את זה היטב ולהכיר

במציאות זו מהר ככל האפשר,ולחיות עם זה טוב

בשלום במיטב האנרגיות.

מיכאל א

מיכאל שלום ותודה על פנייתך.
הבקשה שלך לדעת אם אתה בדיכאון או בחרדה היא בהחלט במקומה. אני מאמין שהגישה הנכונה היא שכל אדם, בין אם הוא חולה או לא, יוכל לעזור לעצמו יותר אם הוא יידע עם מה הוא מתמודד.

הנה לפניך מספר משפטים האופייניים לאנשים שסובלים מחרדה. אנא דרג כל משפט כזה באופן הבא:
0 = בכלל לא
1 = לעיתים רחוקות
2 = לעיתים קרובות
3 = כל הזמן

סכום את הערכים שנתת לכל סעיף מ1 - עד 7, ותוכל להעריך בעצמך.

1. אני חש במתח או בלחץ
2. יש לי הרגשה מפחידה כאילו משהו נורא עומד לקרות
3. מחשבות מטרידות חולפות בראשי
4. אני לא מסוגל להיות רגוע
5. יש לי הרגשה מפחידה כאילו הקיבה שלי מתהפכת
6. אני חסר מנוחה כאילו אני חייב להיות בתנועה מתמדת
7. אני נתקף בהרגשות פתאומיות של פאניקה

ניתוח תוצאות:
אם התוצאה שקיבלת היא בין 0 - 7 אתה לא בחרדה.
אם התוצאה היא בין 8 - 10 אתה ברמה גבולית. אם קיבלת 11 ומעלה - אתה כנראה בחרדה ממשית.

אני חושב שגם ברמה נמוכה של חרדה, ובטח ברמה בינונית וגבוהה - כדאי ומומלץ להתייעץ עם איש מקצוע. יש מגוון רחב של דרכים לסייע, החל בשינוי הרגלים, רכישת טכניקות הרגעה עצמית ושיחות למטרת תמיכה וגיוס כוחות פנימיים. הכל כמובן - בשיתוף פעולה מלא עם הרופא שלך, והתייעצות לגבי השילוב של הטיפול התרופתי המתאים לך גם לפרקינסון ובמידת הצורך גם להרגעה.
* במידה וקיימות מחשבות של דיכאון או אובדנות מומלץ בכל מקרה לפנות לרופא שלך ולבקש להפגש עם איש מקצוע בבריאות הנפש כדי להעריך עם מה אתה מתמודד ולא להשאר עם זה לבד.
דיכאון הוא תופעת לוואי של פרקינסון שאפשר, כדאי וצריך לנסות ולצמצם אותה בכל דרך אפשרית.
ויש כמה וכמה דרכים לכך.

בריאות טובה.

עומר פורת,
פסיכולוג יועץ באתר.

היי מיכאל שלום רב,
שמי אבישג ואני סטודנטית שחוקרת את מחלת הפרקינסון והשפעתה על איכות חייו של המטופל. הדברים שרשמת נגעו לליבי ואני מבקשת את רשותך אם זה בסדר להקריא את זה לחברותיי לכיתה כדי שאוכל להעביר להן תחושותיו של חולה פרקינסון...
אשמח מאד לקבל את אישורך
אבישג

שלום-רב
לאחרונה אני חווה,כשלים בזקפה למרות השימוש בסיאליס,.
האם צפיה ממושכת בפורנו יכול לפגום בחוויה מינית
ולגרום לכשל כנ"|ל?
דבר נוסף ,לאחרונה אני מבחין בגודל חריג מאוד באשך השמאלי ,{פי 3 מהימני}
האם לרוץ לרופא? או שזה קשור למערבולת הריגשית מינית שאני נתון בה לאחרונה.
תודה
ב.א

אני קורא שאלתך באיחור רב אך מצפוני דורש ממני לענות מנסיוני וללא קשרלפרקינסון בדוק (אם לא עשית ) חשד לסרטן אשכים !!!!

תודה על תשובותיך העניניות המהירות .
תבורך
א.א

בעיה גדולה -תעסוקה א.א 21/01/09 14:20

שלום
בעית התעסוקה יותר נכון חוסר התעסוקה ,הופך להיות איום ,אני אובד עצות, ושוקע לדיכדוך שמלווה אותי כל יום וכל היום.
הכל משעמם אותי ואין לי מטרה.
אני מוגבל במידה לא מעטה,אבל אני יכול להעביר 4
שעות במסגרת חיונית למשק
יש לי 100 % נכות מהביטוח הלאומי ועד כמה שידוע לי,ע"פי התקנות אני יכול לעבוד מספר שעות ולהרויח עד 1700שח.
למרות האישור הנ"ל של הביטוח הלאומי,אני חושש
מאפשרות של פגיעה בקצבה שלי.
מה לעשות?
האם יש סכנה של פגיעה בקצבה .?
האם לפנות לבטוח הלאומי בבקשת סיוע תעסוקתי.
במי אני יכול להעזר והאם כדאי לי בכלל לנסות
ולחזור למעגל הפעילות התעסוקתית,לדעתי זה מאוד חיוני ואפילו קריטי.
מכתב זה מופנה לשני מדורים להתייחסות של המצב הריגשי וכן למדור המשפטי.
אני מתנצל אם קיים איזה בילבול בהבעה,
אני באמת מבולבל.
א.א
הוסף תגובה


הינה פנייה לערכאות. בהצלחה.
http://www.hde-law.co.il
הוסף תגובה


גימלת סיעוד של חב'''' דיקלה בכללית מושלם- כדאיות דני מרקו 27/05/08 16:24

למבוטחי מושלם של כללית יש כיסוי ל-3 שנים לגבי ביטוח סיעודי.
נניח שהחולה עומד בקריטריונים של קבלת סכום חודשי לגבי חולה שחי בביתו ויוכל לקבל הסכום הנקוב החודשי.
במצב בו החולה העונה לקרטריונים יהיה זקוק בשלב יותר מאוחר לביטוח הסיעודי שמשולם במקרה והחולה מאושפז -(מצב בו סכום החודשי יותר גבוה) אז מה הכדאיות לתבוע הביטוח במצב שאתה מקבל פחות כסף?(במקום לשמור הביטוח הסיעודי לשלב של אישפוז?)
הוסף תגובה


גמלת סיעוד בכללית מושלם עו"ד חני דקל - אלבז 12/11/08 20:14

כמובן שלא ניתן לענות תשובה חד משמעית ללא מקרא פרטני של תנאי הפוליסה. ברם, מניסיון רב בשנים כמייצגת בעניינים כגון דא, כדאי להתחיל ולקבל התגמול ובעת אשפוז - לפנות לצורך הגדלת הגמלה. בהצלחה.
http://www.hde-law.co.il
הוסף תגובה


האם ניתן בעזרת פטור ממס ה. לקבל נכות אחרי גיל פרי דני מרקו 27/05/08 16:16

לא ניתן לקבל קיצבת נכות אחרי גיל פרישה ומקבלים קיצבת זיקנה השווה לגדולה מבין קצבת נכות לקיצבת זיקנה.

האם ניתן ע"י ועדת פטור ממס הכנסה לקבל אחוזי נכות אחרי גיל פרישה ובעזרתם לקבל קצבת זיקנה מוגדלת לפי אותו עיקרון ?
הוסף תגובה


נכות אחרי גיל פרישה - פטור מ"ה עו"ד חני דקל - אלבז 12/11/08 20:21

לא.
http://www.hde-law.co.il
הוסף תגובה


גמלת ניידות דני מרקו 27/05/08 15:55

מה הקריטריונים המדויקים המבדילים בין 70%
לבין % 80 נכות לצורך ניידות. היכן בידיוק זה מוגדר?
הוסף תגובה


רשימת ליקויים עו"ד חני דקל - אלבז 12/11/08 20:56


האחוז מתבסס על רשימת הליקויים לפי חוקי הביטוח הלאומי

(הינך מופנה:http://www.btl.gov.il/benefits/Mobility/LikuyList/Pages/default.aspx)
http://www.hde-law.co.il
הוסף תגובה


אין תשובה במקום שהפנת אליו דני מרקו 15/11/08 12:45

אודה לך אם תשיבי
תודה
הוסף תגובה


הנחה לנכים מתשלום מס רכישה עדנה נויפלד 30/04/08 15:19


האם קיימת זכאות להנחה או פטור לנכים , החל מאחוז נכות מסויים, ממסי רכישה של דירת מגורים?
אם קיימת זכאות כזו והיא תלויה במקום המגורים, מדובר בתל-אביב.

בתודה
עדנה
הוסף תגובה


הנחה במס רכישה עו"ד חני דקל - אלבז 08/05/08 21:19

לשאלתך, מקבלי קצבת נכות כללית בעלי דרגת אי–כושר השתכרות של 75% לפחות לצמיתות עשויים להיות זכאים להנחה במס רכישה.
מקבלי קצבת נכות כללית בעלי אחוז נכות רפואית משוקללת בשיעור של 90% ומעלה, וכן בעלי אחוז נכות רפואית בשיעור של 100% לצמיתות עשויים להיות זכאים להנחה במס רכישה.
את הבקשה להנחה יש להפנות לפקיד משרד האוצר במקום המגורים.


http://www.hd

שלום לך,
אמר פרויד לפני מאה שנה שבריאות הנה אהבה ועבודה.
התעסוקה חשובה כפי שאמרת גם לנפש, וגם לכיס.
לגבי הנפש, חשוב מאוד להתייחס למצב הרוח בהתמודדות עם פרקינסון בדיוק כמו ההתמודדות עם דיאטה, כושר גופני ואיזון תרופתי.
מצב רוח זה משהו שצריך לטפח אותו, בלי קשר לתעסוקה ועבודה.
יש כמה דרכים לעשות את זה.
נסה למצוא איש מקצוע בבריאות הנפש על מנת להעריך ביחד איתו או איתה את מצב הרוח שלך, האם אתה בדיכאון? האם אתה במצב הדורש חיזוק?
אני ממליץ לך לעשות את זה עם איש מקצוע בעל ניסיון בתחום של פרקינסון כדי להבין מה קשור למחלה ומה קשור לא.

לגבי הכיס - כדאי שתבדוק את הזכויות שלך.
קיים פורום העוסק בכך:
הנה הקישור שם תוכל לבחון את הנושא של זכויותיך התעסוקתיות
. http://www.beok.co.il/SelectedForum.aspx?ForumID=120

בהצלחה, עומר פורת, פסיכולוג

צירפתי עבורך את הקישור

יועץ נכבד שלום.
על ר''קע החדשות על ההישגים הרפואים
בהפנוזה.
האם ניתן להניח, שיש מקום לניסויים בהפנוזה
כאמצעי להקלה בתסמינים של המחלה.?
בדיסקינזיה לדוגמא.
האם יש מידע בנושא?
בתודה
מיכאל אדר

שלום לך,
בישראל קיים חוק המסדיר את הרשיון לעסוק בהיפנוזה.
כיום עוסקים באופן חוקי בהיפנוזה רופאים ופסיכולוגים שעברו הכשרה שהנה מוכרת על ידי ועדה מקצועית (פנקס המהפנטים של משרד הבריאות).
אני איני מטפל מוסמך בהיפנוזה, אך אני יכול לומר בוודאות מתוך הספרות, שאין בנמצא לצערנו עדות מחקרית לכך שטיפול בהיפנוזה יכול להוות טיפול להפחתת התסמינים לפרקינסון (למעט שני פרסומים על חולה בודד משנת 1949, 1962).
עם זאת, ידוע כי היפנוזה יכולה לסייע לחלק מהאנשים להתמודד עם חרדות ומצבי מתח הבאים ביחד עם מצבי בריאות שונים, כמו למשל כאבים, קשיי ריכוז ועוד.
אני ממליץ לכל הפונים למהפנט לברר את מספר הרשיון שלו בפנקס המהפנטים בטרם הפנייה לטיפול.
בברכה,
עומר פורת
פסיכולוג בצוות הייעוץ בפורום.

אני בן 60 חולה בפרקינסון כ- שנתיים,אישתי בת 59
אינה מוכנה לקבל את המחלה, לא מוכנה להצטרף לפגישות של חברי העמותה, לא קוראת חומר על המחלה, לא מבינה את המחלה ונראה גם שלא רוצה להבין,עד לתחילת המחלה, היו לנו 35 שנות נישואים מאושרות, מאז המחלה, נסיגה הדרגתית, אל תכתבו
לי שיש לה מאהב, כי אין!! בדוק...מדובר באישה שפוחדת להפנים את הבעייה,מצד אחד , ומרגישה שהיא מאבדת שליטה, מצד שני.

לחברים שעברו מצב דומה, בבקשה , מחכה לעצות בפורום, לחברים שמוכנים להמליץ על יועץ אנא תשובותיכם בפורום.

תודתי מראש, זיפו.

שלום זיפו,
נשמע שאתה ואשתך יחדיו סובלים מהמצב.
נשמע גם שאתה אוהב אותה ורוצה בכל מאודך שהמצב ישתפר.
אתה כן מקבל את הפרקינסון שלה.
היא לא.

אבל ההחלטה לפנות לטיפול זוגי - מכניסה - אותה מראש לסיטואציה בה היא אמורה להפתח בפניך בטיפול ולספר על החששות הכי עמוקים שלה מהמחלה.
ואולי היא לא רוצה שאתה תשמע אותם? אולי היא מפחדת הרבה יותר ממה שאתה מתאר?

אני מציע לך לשקול עוד כיוונים חוץ מקבוצות של מתמודדים או טיפול זוגי, או טיפול משפחתי.
אני מעודד אותך לחשוב על אפשרות לתת לאשתך מקום פרטי משלה, לדבר בו עם איש או אשת מקצוע על מה שקורה לה. ואם היא תרצה - אז שתספר לך ותשתף אותך.
לך זה בכל מקרה עדיף אם היא תעשה איזה צעד קדימה - ועד עכשיו - לא ממש נראה שהשכנועים עובדים.
חומר למחשבה,
בברכה ובהבנה שאין פתרונות פשוטים,
עומר פורת
פסיכולוג המתמחה בשיקום ובטיפול באנשים עם מחלת פרקינסון ובני משפחותיהם.
תל השומר - פרקינסון /נוירולוגיה, ומרכז רפואי רעות - שיקום נכויות.
שותף בניהול הפורום של עמותת הפרקינסון.

עומר שלום,
תודה על תשובתך המהירה, האם הבנת ממני שאישתי היא החולה בפרקינסון? אם כן לא היסברתי
ברור היותואני הוא החולה...

בברכה, זיפו.

זיפו תודה שתיקנת אותי, אכן לא קראתי נכון את המכתב שלך.
אז במקרה כזה - אכן המצב שונה.
אבל הפתרון דומה.
יכולות להיות כל מיני סיבות מדוע אשתך לא מעוניינת לפתוח וללמוד על הנושא.
אולי היא חוששת יותר ממך?
אולי היא מכירה מישהו בעברה שהיא חושבת שהיה לו פרקינסון והיא מפחדת מזה?
אולי יש עוד סיבות נוספות, שהיא מעדיפה לא לשתף אותך בהן.
אתה מעוניין בקשר ורוצה לשמר אותו.
במצב כזה, יש כמה אפשרויות.
א. אכן שתפנו ליעוץ זוגי. אבל האם היא תסכים ללכת? לפי מה שאמרת - לא בטוח בכלל.
ב. להציע לאשתך ללכת לייעוץ אישי אצל איש מקצוע המתמצא בתחום הפרקינסון, בין אם מדובר בפסיכיאטר, באחות, בעובד סוציאלי או בפסיכולוג - מישהו שיכול לשוחח איתה על החששות שלה ולראות אם יש מידע שניתן באמצעותו להקל עליה.
ג. אפשרות שאתה תלך לייעוץ אצל פסיכולוג כדי לבדוק אם יש משהו שאתה יכול לעשות שעשוי לשפר את התקשורת שלכם (כמו למשל לתת לגיטימציה לכעס שלה על אבדן החלום של בריאות ארוכת שנים לשניכם). תמיד יש מה לעשות, ויש הרבה מה ללמוד על איך לדבר עם בן הזוג במצבים כאלה.
במרפאות הגדולות של בתי החולים יש בדרך כלל צוות פסיכוסוציאלי העובד עם חולי פרקינסון ובני המשפחה שלהם. הייתי מציע לך ליצור קשר דרך אחת המרפאה שלך ולברר אם יש איש מקצוע כזה העובד עם החולים ובני המשפחה שלהם.

תודה
קובץ מצורף

כל משתמש בסיוע מיני כמו הסיאליס ,בוודאי מכיר

מקרוב את השינויים הנדרשים משני בני הזוג,וזה קשה.!!!!!!!1לך תתזמן את החשק ,ואם ברח החשק הלך הכסף{העסק יקר}ניחא הכסף............
בלי החשק אין" נשק".

בקיצור עדיף לבדוק איך אפשר להחזיר "עטרה ליושנה"צריך לבדוק במינון של התרופות .
לצערינו הרופאים אינם מגלים ענין בשאלת הסקס
ועושים לעצמם חיים קלים כאשר הם מתעלמים מהבעיה.הם אף לא שואלים?
האם הסקסולוג יכול לפזר את העננים ולמצוא עבורינו עיצה טובה.
איך להתמודד עם השימוש בסיאליס ואים יש סיכוי
כאמור החזרת ה"עטרה ליושנה"

אני מקווה כי תתקבל השתובה לה אתם מצפים בהקדם.
בברכה,

ראה קובץ מצורף !

ראה קישור מצורף !
קובץ מצורף

אבי בן 63 חולה פרקינסון, נוטל תרופות כבר מספר שנים. לאחרונה חלה החמרה במצבו: הוא מתקשה יותר בביצוע פעולות שגרתיות, מבולבל, ולעיתים מדבר בחוסר הגיון. ישנן שעות מסויימות ביום בהן הוא בכלל מתקשה לתפקד. כתוצאה משימוש בתרופות למחלה הוא סובל מתופעות לוואי ובינהן הרדמויות פתאומיות, דיכאון ומחשבות אובדניות. הוא הביע לא פעם אחת את כוונתו לשים קץ לחייו ברגע שמצבו יחמיר. אימי ניסתה פעמים רבות לשכנעו לפנות לטיפול פסיכיאטרי אך הוא אינו מוכן לשמוע ומסרב בכל תוקף מאחר והוא מתכחש לעובדה שהוא בדיכאון וגם רואה בכך בושה.
אנחנו אובדי עצות ולא יודעים כיצד ניתן לעזור לו ולשכנע אותו. הוא צריך עזרה מקצועית בדחיפות.

שלום לך ותודה על הפנייה הראשונה בפורום.
לפי תמונת המצב שאת מתארת את אביך: מדובר באדם בעל כבוד עצמי וערך עצמי אשר ראה עצמו לפני המחלה כאדם חזק ודומיננטי.
כעת הוא מתקשה לראות עצמו במקום שנזקק, חלש או "שהנו פחות מאדם חזק השולט על חייו".
לכן האבדנות עולה על פני השטח, כי היא מייצגת תחום בו הוא יוכל להחזיר לעצמו שליטה (כביכול) על חייו בכך שיסיים אותם.
חשוב שתדעי - זוהי תגובה נורמלית של אנשים עם מבנה אישיות המבוסס על הערכה עצמית גבוהה. כנראה, שלמרבה מזלו, בעבר הוא לא היה צריך ללמוד אבדן שליטה מהו.
לכן את כל השעורים שהיה יכול ללמוד פעם - הוא צריך ללמוד עכשיו.
הדבר הראשון שאומר הוא שהתגובה שלו למרות שהיא קשה ומתסכלת (בלשון המעטה) עבורכם, היא טבעית, ולעיתים יש לכבד את הבקשה הזו גם במחיר של סבל נפשי - עבורו – ועבורכם.
איני טוען שאבדנות היא לגיטימית. נראה שאביך אכן בדיכאון וזקוק לטיפול תרופתי מתאים, שבהחלט יכול לסייע לו בלי שום ספק.
ובכל זאת מה כן אפשר לעשות אם הוא אינו מוכן לקבל עזרה?
הנה כמה עקרונות פסיכולוגים מנחים:
יש משפטים שעוזר להגיד אותם כמה פעמים (עד שזה מתישהו נקלט):
"אבא, אני יודעת כמה חשוב לך לנצח את המחלה הזאת. אבל הניסיון של חולים אחרים מראה, שעם התרופות הנכונות, ניתן לשפר את מצב הרוח ובכך להשיג יותר מאותם הדברים שאתה רוצה."
או משפט אחר:
"אבא, אתה יכול לטפס על ההר הגבוה הזה עם משקל של 100 קילו על הגב, או 30 קילו על הגב, מה אתה מעדיף? התרופות נוגדות הדיכאון לא ישנו אותך ולא ירפאו את הפרקינסון. אבל הן יכולות לתת לך יותר אנרגיה וכוח נפשי לצאת לפעילויות ולמפגשים שחשובים לך. ההחלטה שלך".
מניסיוני, אביך נמצא כעת בתקופה של טרנספורמציה חשובה מאוד. אם הוא לא מוכן לקבל סיוע - פנו אתם לסיוע מקצועי. בכך שאתם תהיו רגועים יותר - הוא לפחות יבין שאפשר גם אחרת. והבחירה היא שלו.
אם פניותיכם אליו אינן מקבלות מענה, תוכלו לקבל סיוע באמצעות יועץ פסיכיאטרי באזור מגוריכם במסגרת הקופות או מרפאת הפרעות תנועה עמה אתם במעקב.
בריאות טובה,
עומר פורת, פסיכולוג מתמחה בשיקום ובטיפול בחולי פרקינסון,
חבר בצוות העונים בפורום העמותה הישראלית לפרקינסון.

שלום לכל החברות והחברים

איוש צוות המשיבים טרם הושלם, אך ניתן להציג שאלות !

מ.ר.