מאת: אנג'לה הררינג

פורסם ב: אתר אוניברסיטת NORTH EASTERN

פרופסור ברברה ווזצ'אק, פרופסור לפארמצטיקה וברנדן הרמון, סטודנט לתואר שלישי הציגו את הטיפול החדשני שלהם למחלת הפרקינסון בכנס EXPERIMANTAL BIOLOGY 2013 בבוסטון (צילום (Heratch Ekmekjian.

בכל שנה מאובחנים 60000 מבוגרים חדשים כחולים במחלת הפרקינסון, מחלה ניוונית של מערכת העצבים שגורמת לאוסף  של תסמינים כולל רעד, תנועה איטית ושינויים בדיבור. התרופות הניתנות כיום לטיפוף בחולי מחלת הפרקינסון עוזרות להם לשחזר חלק מבקרת התנועה שלהם שאבדה במחלה אך אינו מטפל בסיבה למחלה  אמרה ברברה ווזצ'אק, פרופסור לפרמצבטיקה ב BOUVE COLLEGE OF HEALTH SCIENCES.

"מחלת פרקינסון נגרמת ממותם של תאי עצב מיצרי דופאמין באזור מפתח במוח האחראי לתנועה שנקרא ה"חומר שחור" (SUBSTANUA NIGRA)" אומרת ברברה ווזצ'אק. אם אתה רוצה לטפל במחלת פרקינסון בשורשיה, היא מוסיפה, עליך לטפל בתאי עצב אלו. במחקר שתוצאותיו פורסמו השבוע בכנס EXPERIMENTAL BIOLOGY בבוסטון. ברברה ווזצ'אק ותלמיד המחקר ברנדן הרמון הציעו גישה טיפולית  שעושה בדיוק את זה. בנוסף הטיפול פשוט וקל לביצוע.

חלבון טבעי  שנקרא GDNF GLIAL CELL LINE DERIVED NEUROTROPIC FACTOR, מגן על תאים מסוימים – כולל אלו המייצרים דופאמין – נגד תמותת התאים ועל ידי הפעלת הישרדות ועל ידי עידוד  מסלולי גדילה, כך לפי ווזצ'אק. בצלחת פטרי במעבדה GDNF, עושה עבודה מצוינת בשחזור תפקודם של תאים פגועים ותאים גוססים  ומניעת אובדן נוסף של תאים מייצרי דופאמין. אך הכנסת ה GDNF למוח החיה אינה פשוטה. מעבר  מחסום דם מוח (BBB) הוכיח את עצמו באתגר הקשה ביותר לחוקרי מחלת הפרקינסון. אך במחקר קודם הראתה מעבדתה של ווזצ'אק, שניתן להחדיר אתGDNF למקום המתאים במוח בשיטה פשוטה דרך האף.

כדי שהוא יעבוד צריכים החולים ליטול אותו שוב ושוב כי הוא מתפרק בגוף. במחקר החדש נצעד צעד אחד קדימה כשהרמון הדביק תאי מוח בגן ל GDNF ."השתמשנו במערכת הובלה של ננו חלקיקים שמחדירה חומר גנטי של ה GDNFלתוך הדנא עצמו". אומר הרמון. " זה כמו  בית חרושת המייצר את החלבון בתוך המוח". את חלקיקי הננו ייצרהCOPERNICUS THERAPEUTICS.

הרמון הראה בתחילה שמתן דרך האף של חלקיקי הננו הגביר את ייצור ה GDNF במוח. אז הוא הראה  שהטיפול מוריד את אובדן התאים מייצרי דופאמין בחולדות במודל פרקינסון. כעת מוח החולדה יכול לייצר לעצמו את התרופה שלו.

חולי פרקינסון מתחילים להראות סימנים של המחלה רק כש 80-90% מהתאים מייצרי דופאמין מתים. אומרת ווזצ'אק. במצב זה ל GDNF יש שימוש מוגבל. אבל לאלה שאובחנו לאחרונה או שנמצאים ברמת סיכון גבוהה, מייצג טיפול חדש זה הגנה ושיחזור של תאי עצב, "אם הוא ניתן  בשלבים הראשונים של המחלה, כשהחולים מתחילים להראות סימנים ראשונים, אז נוכל להאט את קצב התפתחות המחלה או דחיית הופעת הסימנים הקשים" אומרת ווזצ'אק.

קבוצת המחקר מקווה להמשיך ולחשוף היבטים שונים כמו תדירות ומינון ופעילות במודלים אחרים בחיות.

למאמר המקורי באנגלית…

 

מאת: חבצלת שוורץ, כתבת zap doctors, 26/01/14

מחלת הפרקינסון, או בשמה העברי, רטטת, היא מחלה שבה ישנה התנוונות תאי עצב במערכת העצבים, ובעקבותיה מתרחשות הפרעות מוטוריות שונות כגון האטה בתנועה, רעד בלתי רצוני, הפרעות בשיווי המשקל ובהליכה ונוקשות שרירים. המחלה בדרך כלל מאובחנת אחרי גיל 50 ושכיחותה עולה עם הגיל.

הגורמים להתפתחות מחלת פרקינסון משלבים גורמים גנטיים, סביבתיים , גיל והיבטים התנהגותיים. בעשור האחרון מושקע מאמץ מחקרי עצום חובק עולם בהבנת גורמי המחלה במטרה לפתח טיפולים מונעים או כאלו שיעצרו את קצב התקדמותה . כיצד מטפלים במחלת הפרקינסון? פרופ' ניר גלעדי, מנהל המחלקה לנוירולוגיה והמרכז לאבחון וטיפול במחלת הפרקינסון במרכז הרפואי תל אביב, מסביר: "כיום ישנן בשוק מגוון רחב של טיפולים תרופתיים וטיפולים לא תרופתיים, שהוכחו כיעילים לשיפור התפקוד המוטורי של חולי פרקינסון. הטיפול ניתן בעיקר באמצעות כדורים שמשפרים את כושר הניידות, מקילים על הנוקשות של השרירים ומקטינים את הרעד. כמו כן נעזרים בתרופות לשיפור מצב הרוח הירוד האופייני במחלה, מסייעים להפרעות השינה, משפרים את כושר הריכוז, הזיכרון והחשיבה, ואפילו פועלים לשיפור התפקוד המיני שמושפע מאוד מהמחלה. התרופות המדוברות משפיעות לאורך כל שנות המחלה, אך עם השנים מתפתחת בגוף עמידות חלקית המחייבת בחלק מהחולים מתן מספר רב של תרופות ובמנות תכופות במשך היום. חשוב לציין כי יעילות התרופות נשמרת לאורך רב שנות המחלה ואפילו בשלבים מתקדמים שלה".

מה הם הטיפולים החדשים שקיימים כיום בעבור חולי הפרקינסון?

"טיפולים אלו מנסים לעקוף את הקיבה החולה ולהבטיח הבאת כמויות יעילות של תרופות למח. הטיפולים החדשים כוללים תרופות בהזרקה חד פעמית או בהזלפה מתמשכת מתחת לעור, מדבקה על העור המשחררת את התרופה באיטיות לאורך כל היממה וכן הזלפה ישירה דרך משאבה וצינור מיוחד, ישירות לתוך המעי הדק תוך עקיפת הקיבה המשותקת. המטרה: שיפור איכות חייהם של החולים ושמירה מרבית על עצמאות, ניידות, צלילות הדעת ומצב הרוח. כיוון נוסף שהתפתח בעשורים האחרונים הוא התערבות פולשנית יותר במוח על ידי גירוי באמצעות אלקטרודות או צריבה באמצעות גלי קול של אזורים במח האחראיים לחלק מהפרעות התנועה וזאת על מנת לשפר את איכות חיי החולים. אם בעבר חולי פרקינסון היו מרותקים לכיסאות גלגלים ובמצב סיעודי במשך שנים, הרי היום הדימוי הזה השתנה לחלוטין ובעקבות המהפכה הגדולה שחלה ביעילות הטיפול אנחנו מאפשרים לחולים רבים 10-20 ויותר שנים של עצמאות תפקודית ואיכות חיים טובה. פרט לטיפול התרופתי, מצאנו שהטיפול הכי יעיל למניעת המחלה וכן להאטת קצב התקדמותה, הוא ביצוע פעילות גופנית. פעילות גופנית מאיטה את התקדמות המחלה דרך שיחרור חומרים חשובים מהשריר הפעיל לזרם הדם ומשם למח. חומרים אלו משפעים במח ליצירת תאי עצב חדשים, קשרים חדשים בין התאים ואפילו ליצירת כלי דם חדשים. חולי פרקינסון המתמסרים לפעילות גופנית יומיומית מקילים באופן משמעותי על מחלתם ומיעלים את הטיפול התרופתי בצורה משמעותית."

מה לפי דעתך יהיה דור העתיד של התרופות לפרקינסון?

"אני מניח שפעילותן העתידית של תרופות לפרקינסון מהדור החדש תהיה להאט את קצב התקדמות המחלה ולא רק לטפל בסימפטומים שלה, ואולי אפילו לחסן כנגדה. גם כיום הטיפול בפרקינסון הוא מאוד מתפתח, ונותן הרבה מקום לתקווה".

לצד כל אלו, בימים אלו נחנך בבית החולים רמב"ם טיפול חדשני בפרקינסון, המבוצע על ידי צריבה של אזור במח להקלת רעד.

פרופ' מנשה זערור, מנהל מחלקת ניורוכירורגיה ברמב"ם, מספר על הטיפול בתסמיני המחלה: "בית החולים רמב"ם יצר שיתוף פעולה עם חברת אינסייטק הישראלית, שיצרה את מתקן 'פוקוס אולטרסאונד' שהוא, למעשה, מטפל נקודתית בתסמיני הפרקינסון על ידי צריבה ממוקדת של מרכז הרעד במח וזאת ללא צורך לפתוח את הגלגלת אלא בעזרת גלי קול וניווט במח בעזרת מכשיר ה MRI. צריבה זו מקלה מאוד על הרעד אך אינה עוזרת לשאר סימני המחלה המוטורים והלא מוטורים"."

כיצד מתבצע הניתוח החדשני?

"הטיפול עצמו מתבצע במשך ארבע שעות, שבהן המטופל שוכב במתקן MRI, ללא הרדמה כללית או מקומית. גלי האולטרסאונד ממוקדים לנקודה מסוימת במוח (תלמוס) שאחראית על תופעת הרעד הבלתי רצונית במחלת הפרקינסון. החימום של הנקודה במוח תוך ביקורת MRI יוצר צלקת קטנה בגרעין התלמי ומשפר עד להפסקה את תופעת הרעד. הטיפול טוב גם לתופעות של רעד ראשוני שאינו עקב פרקינסון.

"הטיפול עצמו מתבצע בשלבים, ומבוקר על ידי MRI בעוצמה גבוהה. המכשיר מודיע למנתח מה עוצמת החימום במוח וקצב הקירור של המקום בו נעשית הצריבה. בדרך זו ובשלבים הטיפול מתקדם עד לתוצאה הסופית הנדרשת. בזמן הניתוח ישנה תקשורת עם החולה שנבדק נוירולוגית ונשאל לשלומו אחת לעשר דקות בקירוב. בזמן הטיפול החולה לא חש בכאב ושוכב בניחותא.

"חשוב לציין", מוסיף פרופ' זערור, "כי למחלת הפרקינסון עצמה אין טיפול שפותר אותה, אבל הטיפול החדשני הזה יכול להקל מאוד על חיי המטופל. תופעת הרעד, שפיעה מאוד על איכות חייו של חולה הפרקינסון בעיקר בהיבט החברתי המבייש שבה".

לגבי תוצאות הטיפול והמסקנות ממנו, הסביר פרופ' זערור כי טיפול חדשני זה כבר קיים בשווייץ ובעולם נעשו כ- 140 טיפולים ניסיוניים ותופעות נוירולוגיות שונות. תוצאות הטיפולים היו טובות מאוד עם מינימום של תופעות לוואי. בארץ הטיפול קיים אומנם רק שבועות אחדים, אך עתיד לטפל ולסייע לתחושתם של חולי פרקינסון רבים בהמשך.

הודעה לעיתונות מתאריך: 1 באוקטובר 2013 אוניברסיטת יוסטון

מאת: טובי וובר

פורסם באתר: http://www.eurekalert.org/pub_releases/2013-10/uoh-psr100113.php

מחקר על ניתוח לטיפול בחולי פרקינסון זוכה במענק מחקר מטעם הקרן הלאומית למדע NSF.

חבר בפקולטה להנדסה של אוניברסיטת יוסטון עובד על שיפור ניתוח DBS.

חוקר ב CULLEN קולג' להנדסה באוניברסיטת יוסטון זכה במענק מחקר לשפר ניתוח מוח בחולי פרקינסון קשים, לעשותם יעילים יותר ובטוחים יותר.

מענק המחקר ניתן לנורי אינסה, פרופסור עוזר להנדסה ביורפואית על ידי ה NSF ומעורכת ב 330000 דולר לשלוש שנות עבודה.

אינסה, בשיתוף עם דר' אביבה אבוש, מנתחת מוח מבית הספר לרפואה באוניברסיטת קולורדו ישתמש למימון דרכים לשפר את ניתוח ה DBS.

בניתוח זה, אלקטרודה בעלת חתך רוחב של מילימטרים בודדים, מוכנסת למוח. עם חיבורה לסוללה ניתן להשתמש בסדרה של נקודות מגע על האלקטרודה גם לעורר וגם להקליט פעילות חשמלית בתאי עצב סמוכים. המטרה להביא את האלקטרודה לגרעין התת תלמי (STN), אזור קטן דמוי כדור פוטבול במוח שעוזר לפקח על התנועה. בחולי פרקינסון אזור זה אינו מעורר, מה שמתבטא בסימנים כמו רעידות ותנועתיות קשה. אצל רוב החולים ניתן לשלוט על כך באמצעות טיפול תרופתי, אבל אצל חלקם אין תגובה לטיפול. אם התסמינים הופכים קשים הם מועמדים לניתוח DBS.

אחד האתגרים העיקריים בניתוח הוא למקם בדיוק את האלקטרודה במקום המיועד לה. ה STN ממוקם כ 7.5 ס"מ מתחת לגולגולת והוא קטנטן 6X4 מ"מ זה מקשה על החדרה מדויקת של האלקטרודה אל ה STN אומר אינסה וזו בדיוק הבעיה אותה הוא מתכוון לפתור.

כיום המנתחים מחדירים מספר מיקרו אלקטרודות למוח שתקלוט פעילות חשמלית בתקווה שאלה תחשופנה את מקום ה STN. אך למנתחים קשה לפרש פעילות חשמלית זו, במיוחד בזמן ניתוח.

כיום מתעלמים גם מיכולותיה של האלקטרודה המכוונת ל STN, אומר אינסה. נקודות המגע על פני האלקטרודה יכולות  לא רק לעורר פעילות חשמלית, אלא גם להקליט פעילות כזו. לכן אינסה מפתח שיטות לניתוח סמנים, שמפרשות את הפעילות החשמלית שהוקלטה על ידי האלקטרודה. שיטות אלה נותנות למנתחים היזון חוזר על מיקום ה STN בזמן אמת. תוך מתן אפשרות לקבלת הכוונה למקם את האלקטרודה למקומה. זה יאפשר לקצר את זמן הניתוח ולהגדיל את  הדיוק שלו יותר מאשר אי פעם. "בתחילה נקליט את הפעילות החשמלית במוח ואז על ידי עיבוד האותות ננסה להבין אם אנו במיקום הנכון ובאילו נקודות מגע של האלקטרודה עלינו להשתמש", הוא אומר. "הפעילות החשמלית שאנו מקליטים למעשה מנקודות המגע מרמזת לנו". זה חשוב בעיקר כשבוחנים מה קורה היום בניתוח DBS. החולים צריכים להיות ערים לאורך כל הניתוח כדי להראות כיצד הם מגיבים לגירוי חשמלי. אם לדוגמא, אם הרעד יורד או עולה, זה יכול לספק מידע חשוב למנתחים. מכיוון והמצב בו החולים נותרים ערים במשך כל הניתוח הוא טראומטי, הרי שיטות לקצר אותו חשובות. בנוסף השיטה החדשה יכולה למנוע  החדרה חוזרת ונשנית של האלקטרודה עד למציאת הSTN. מספר החדרות קטן יותר אומר פחות דימומים, ניתוחים קצרים יותר וזמן החלמה קצר יותר, אומר אינסה.

כדי לבצע את המחקר, אינסה יהיה נוכח בניתוחי DBS בהם יציע פרשנות למידע ויעזור בהכוונת המנתחים במיקום האלקטרודה.

בהמשך הוא יבחן מידע שהוקלט בזמן הניתוח וינסה ליצור שיטות לעיבוד הסיגנלים שיראו באופן אוטומטי את כיוון האלקטרודה. "ברצוננו לתת למנתח היזון חוזר אינטליגנטי. אם המנתח יכול לקבל רמזים, זה שימושי ביותר. זה יוביל לניתוחים יעילים יותר עם תוצאות טובות יותר לחולים" הוא אומר.

 

מאת: אנדרו הוליק

פורסם באתר של אוניברסיטת NORTH WESTERN בשיקגו

 מצב רוח, לא תנועה, יכול להיות האתגר הגדול ביותר לחולי מחלת פרקינסון.

מחקר מתמשך הכולל למעלה מ 6000 חולי פרקינסון ב 4 מדינות מצא שלחרדה, דיכאון והתנהגות שלילית היתה ההשפעה הגדולה ביותר על כל מדדי המחלה שנבדקו.

המחקר שנוהל בידי הקרן הלאומית לפרקינסון. נבדקו גם כאב, דיבור ופעילות מוטורית.

"דיכאון נפוץ אצל חולי פרקינסון" אומרת דר' טניה סימוני פרופסור לנוירולוגיה בNorthwestern Memorial Hospital. בית חולים זה הוא אחד מבתי החולים המשתתפים במחקר. "זו איננה חולשה אינדיבידואלית". המחקר שנערך  בארה"ב, קנדה, ישראל והולנד בוחן חולי פרקינסון תוך שימוש ב PDQ-39 , סקלה של שאלון בן 39 שאלות המכסה 8 תחומים של איכות חיים כולל מצב מוטורי ומצב רוח. המבחן הזה הוא הנפוץ ביותר לבדיקת מצב הבריאות  הספציפי למחלת הפרקינסון.

כמיליון אמריקנים חיים היום עם מחלת הפרקינסון, כשמספר זה יוכפל עד 2040 ככל שהאוכלוסייה מזדקנת.

"זוהי מחלה כרונית ואנשים צריכים ללמוד לחיות איתה טוב" היא אומרת. מומחים טוענים, שגישה הוליסטית היא הדרך הטובה ביותר כדי לשפר את  איכות החיים.

התערבו בטיפול שלכם

"הדבר הראשון הוא שהחולים צריכים לדווח אם יש להם בעיה במצב הרוח ובזיכרון אפילו אם המטפלים שלהם אינם שואלים על כך" אומר דר' זולטן מארי מנהל הקרן הלאומית למחלת פרקינסון מרכז ההצטיינות בבית החולים ג'ון הופקינס. "הם חושבים שהמטפל והרופא ישאלו את כל שחשוב לדעת על החולה. גישה כזאת עלולה להוביל לתשומת לב בלתי מספיקה לנושאים אלו" הוא אומר.

"עליך לחנך את עצמך" אומרת שמין אחמד, חולת פרקינסון המתגוררת ב BARRINGTON. "עליך ללמוד יותר על המחלה ואז אתה יכול לפקח עליה בעצמך. זה הגוף שלך".

"אתה מתנהל טוב יותר עם משהו שאתה מכיר טוב יותר" אומר מארי.

פעילות גופנית פעילות גופנית פעילות גופנית

חולי פרקינסון שעוסקים בפעילות גופנית תדירה דווחו על ניידות רבה יותר, צורך קטן יותר במטפל ואיכות חיים גבוהה יותר. הם גם דווחו על רמות דיכאון נמוכות יותר.

דניאל קורקוס, מנהל המעבדה הנוירולוגית לבקרת תנועה באוניברסיטת אילינוי בשיקגו שהפעילות הגופנית צריכה לכלול 3 תחומים: לב, כוח ומתיחות. קורקוס אומר שקיימים תרגילים אארוביים לכל שלב במחלת הפרקינסון כולל רכיבה על אופני כושר, הליכון, מכשירים אליפטיים ושחייה. הוא אומר שהרמת משקולות מאיטה את הירידה בכוח ויכולה להואיל לפעילות המוח, שריר ועצמות.

"אינך מקבל את אותן התוצאות רק מתרגול אארובי" הוא אומר.

סימוני, גם כן מנהל של המרכז למחלת הפרקינסון והפרעות תנועה אומרת שטאי צ'י הראה החזרת שיווי משקל. היא אומרת שיוגה ופילאטיס עשויים גם כן לעזור בגמישות שרירים ובריאות הנפש. קורקוס אומר שחשוב לכל חולה למצוא את הפעילות השגרתית שעובדת בשבילו ולחזור עליה. אחמד אומרת שהפעילות הגופנית השגרתית היומית שלה  כוללת הרמת משקלות בימק"א במשך 15-20 דקות ועוד 45 דקות של מתיחות של הגפיים. היא אומרת שהיא מגוונת בין יוגה להליכון לשיפור פעילות לב.

קח את התרופות שלך

עקב השונות הרבה בין חולי פרקינסון, הטיפול התרופתי המומלץ משתנה בין חולה לחולה ובין רופא לרופא. הטיפול התרופתי הנפוץ ביותר הוא קרבידופה לבודופה, שמחדש את הדופאמין במוח. דופאמין הוא נוירוטרנסמיטר מוחי שמשפיע על תנועתיות, למידה וזיכרון, הנאה ומוטיבציה. הוא מטפל גם בתנועה וגם במצב הרוח. אחמד ומרת שמאז שנרשמו לה התרופות ההבדלים הם כמו בין יום ללילה. "לא החמצתי אף נטילת תרופה" היא אומרת "קחו את התרופות שלכם באופן שגרתי ואל תדלגו על אף נטילה".

שמרו על שיגרה יומית

"העיקרון הבסיסי המנחה אותי הוא שלעשות משהו ולהיות פעיל פיזית ונפשית עדיף על לא לעשות כלום" אומר מארי. "אם אתה פעיל, אתה תרגיש הרבה יותר טוב בעוד 10 שנים מאשר אם לא היית פעיל" הוא אומר.

סימוני טוענת שחולים מגלים את הצד היצירתי שלהם: ציור, פיסול ושירה. היא  אומרת ששירה עוזרת לחולי פרקינסון לשפר את חוזק קולם.

מעבר לתחביבים אומרת אחמד שחולי פרקינסון צריכים לדחוף את עצמם יותר לבצע משימות יום יומיות כמו הורדת כלי האוכל משולחן האוכל לאחר הארוחה להימנע מעזרה ככל האפשר. "זו פשוט עובדה לחולי פרקינסון לא השתמשת הפסדת" היא אומרת.

אל תתמודד לבד

"רופא אחד ולא משנה כמה הוא מסור אינו יכול להתמודד עם מחלה מסובכת ורבת פנים" אומר מארי. הוא אומר, ההערכות מראות שטיפול של רופא מיטיב עם חולי פרקינסון. גם פיסיותרפיה וטיפול פסיכולוגי בין השאר עוזרים. אם לחולה אין גישה למומחים בתחומים אלו, הוא יכול להיעזר בקבוצות תמיכה, הוא אומר.

"זאת היתה עזרה גדולה רק מלראות אנשים אחרים שיש להם את אותם נושאים כמו לי" אומרת אחמד. "אם אתה מתבודד ונועל את עצמך, אז אתה בבעיה גדולה".

"כשאתה יכול לדבר עם מישהו, זה עוזר מאד".

לקריאה בשפת המקור…

מאת: מרים קייטס לוק פורסם ב: "IN JERUSALEM"

כיתות טיי צ'י וריקוד מאפשרות לחולי מחלת פרקינסון להמשיך לנוע

אם אתם עוברים בגן השושנים בשכונת טלביה בימי שני בבקר, אתם עשויים לפגוש את דני לוני ואת קבוצת תלמידיו בעיצומו של תרגול טיי צ'י בפינה מוצלת של הגן. למרות שלמשקיף שאינו מיודע, טיי צ'י  נראה כמו ריקוד חינני, הוא בעצם רצף של תנועות מדיטציה הדורשת נשימה איטית ועמוקה ותרגול רב. טיי צ'י היא אומנות תרגול סינית בעלת פעילות מיטיבה כמו שיפור שיווי משקל, פיתוח גמישות וחיזוק שרירים ומפרקים. דני לוני לומד טיי צ'י בירושלים 20 שנה. היו אלה אריה ואנה ברסלאו מבית הספר לטיי צ'י צ'ואן בירושלים שדחפו אותו להמשיך עם לימודיו מאז תחילת שנות ה 90 המוקדמות. דני היה אחד מתלמידיהם הראשונים של אריה ואן וממשיך להצטרף לאריה בימי שישי בבקר לתת שיעור כל שבוע באותו גן.

לפני 14שנים כשדני היה בן 49, הוא החל לסבול בקשיים להזיז את כתפו השמאלית בזמן החימום והנעת יד שמאל שלו לצד ימין במסגרת הטיי צ'י פורם. שנה לאחר מכן התפתח אצלו רעד קל. הוא הלך לנוירולוג ואובחן כחולה במחלת הפרקינסון.

כעיקרון קיימות שתי גישות בהן אתה יכול להגיב כשאתה מגלה שאתה חולה במחלה קשה שתשפיע על כל צד בחייך – או להיכנס לדיכאון ולאבד כל תקווה לעתיד- או להלחם בתסמיני המחלה עם כל מה שיש לך כדי לאפשר לך חיים טובים ככל האפשר. אם המחלה הזו היא מחלת פרקינסון, יעזור לך לדעת שאינך לבד. ליותר מ 20000 בישראל חולים במחלת פרקינסון, מחלה המאופיינת בקשיחות שרירים, רעד ושינויים בדיבור והליכה, המחלה מאובחנת לרוב ביון הגילאים50-65, שבהדרגה משנה לך את איכות החיים והפכת את הפעילות היום יומית לאתגר קשה. התקדמות המחלה שונה אצל כל חולה, ולמרות שאין מרפא למחלה קיימים טיפולים להקלת הסימפטומים. בנוסף לטיפול תרופתי, פעילות גופנית יכולה לעשות את ההבדל המשמעותי בחיי היום יום של חולי הפרקינסון.

דני לוני היה נחוש להישאר  בכושר גבוה ככל יכולתו עם איזון קפדני של תרופות, אוכל צמחוני דל שומן וטיי צ'י משולב עם פעילות גופנית אחרת. הטיי צ'י עוזר לו לשלוט בתסמינים של מחלת פרקינסון שומר על חוזק השרירים, לשמור על שיווי משקל והליכה נוחה. לאחר שהבין כמה טיי צ'י עזר לו לשלוט בסימני מחלת הפרקינסון הוא החליט לשתף את חולי הפרקינסון  בניסיונו. הוא יצר קשר עם העמותה הישראלית למחלת הפרקינסון ודי מהר החל ללמד טיי צ'י לחולי פרקינסון. בנוסף לקבוצה הירושלמית הוא מדרך קבוצה במודיעין. כמו כן הוא נוסע בעולם ללמד בסדנאות. בנוסף הוא החל להיות מעורב יותר ויותר בעמותה ואחרי פרישתו ממקום עבודתו כמהנדס מחשבים בשנת 2008 הוא החל למלא את רוב זמנו בעבודה התנדבותית למען העמותה. "טיי צ'י הציל את חיי", מסביר דני, "הוא מאט את קצב התפתחות התסמונות שלי ועוזר לי לשמור על גמישות ויציבות בהליכה. כמו כן הטיי צ'י עוזר לי לשמור על שלוות נפש". דני אומר שמחלת הפרקינסון הכריחה אותו להאט ולהעריך את חייו. כשהוא נשאל על מטרותיו כיום, הוא עונה "לעזור לאחרים ולהראות להם כיצד הטיי צ'י עזר לי". כמו כן מתכנן דני להגדיל את מספר כיתות הטיי צ'י לחולי הפרקינסון בישראל על ידי אימון מדריכים.

לפני כשלוש שנים הגיעה לישראל להופעות להקת המחול של מרק מוריס מברוקלין ניו יורק.  הלהקה מריצה תוכנית מחול ייחודית שנתפרה לחולי מחלת פרקינסון, המשתמשת במחול כדי לעזור לחולים לנוע ולמתוח איברים כך שתשתפר הגמישות שלהם וגם חוזק שריריהם. בזמן שהייתם בארץ הם יצרו קשר עם עמותת פרקינסון בישראל, והציעו להעביר כיתת ריקוד עבור חולי פרקינסון. דני לוני השתתף בשיעור זה. דני התלהב מהרעיון וגייס מדריך ליוגה לפתוח כיתת יוגה לחולים. למרות שאף אחד משניהם לא היה רקדן מקצועי, הם החלו להעביר שיעור משותף משולב של יוגה, טיי צ'י ומחול. דני הבין שדרוש להם רקדן מקצועי ולכן פנה לאן ברסלו מבית הספר הירושלמי לטיי צ'י צ'ואן. בנוסף להיותה מדריכת טיי צ'י, אן ברסלו היא רקדנית מקצועית ומורה למחול. אן במקור מאוטווה קנדה, חיה בישראל 25 שנה ויש לה שנים רבות של ניסיון בהוראת  מחול הן בארץ והן בצפון אמריקה. היא הסכימה ללמד מחול את קבוצת החולים ובסוף שנת 2010, החלה ללמד ריקוד חולי פרקינסון במרכז יד שרה ברחוב הרצל בשילוב עם עמותת הפרקינסון בישראל. לפני 9 חודשים עבר השיעור לקהילת מבקשי דרך ברחוב שי עגנון 22.

בבוקר אביבי וגשום בירושלים יושבים עשרה אנשים בחצי מעגל אל מול מדריכה בלונדינית רזה. המוסיקה מתחילה רכה, מעט מקפיצה ומלודיה סינית ממלאת את האוויר בעוד חברי הקבוצה עוסקים בתרגילי נשימה עמוקה ועיסוי עצמי עדין. אז משתנה המוסיקה למוסיקת ג'אז, הקצב עולה והאנשים מרימים את ידיהם מעל לראשיהם בקצב אחיד. המשתתפים בקבוצה של אן בימי רביעי בבקר הם חולי פרקינסון עם בני/ בנות זוגם ואו המטפלים שלהם. מכיוון ומחלת הפרקינסון פוגעת בחולים באופן ייחודי, לכל משתתף בשיעור האתגר שלו והקשיים שלו. אבל דבר אחד מאחד את כולם, כולם נהנים ומרוויחים מהשעה שלהם עם אן. אן מדריכה אותם  בסדרה של תנועות שמותחו ומניעות חלקים שונים בגופם.  לאחר 10-15 דקות של פעילות בישיבה, הקבוצה קמה והמוסיקה שוב משתנה, קצב מעט מהיר יותר. ביחידים ואז בזוגות הם נעים מסביב לחדר ורוקדים.

"ישנם שני סוגים של חולי פרקינסון" מסביר פרופסור אילן סולומון, פרופסור במחלקה לגיאוגרפיה ובית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. פרופסור סולומון אובחן כחולה לפני עשור. "הסוג הראשון מאופיין  בקשיחות שרירים של הגוף כולו, והסוג השני מאופיין ברעד". הוא החליט להצטרף לקבוצת המחול כחלק מתוכנית הטיפול שלו, והוא שמח שעשה כך. "לפני כן" אומר פרופסור סלומון בחיוך "לא רקדתי קרוב לחמישים שנה".

אשתו של חולה פרקינסון מציינת כמה נפלא מה שמעט מוסיקה ותנועה  יכולות לעשות לאדם. אן מסכימה אתה. " לחברי הקבוצה זו פעילות מהנה" היא מסבירה. "המוסיקה גורמת להם לאושר: אנשים שבקושי הולכים קמים לרקוד, נכנסים לקצב ונעים".

תנועה וריקוד אינם יכולים לעצור את התקדמות התסמינים של מחלת פרקינסון, אך הם עושים את ההבדל בשיפור איכות החיים של החולים. התנועה משחררת נוקשות ונותנת לגוף גמישות, נותנת תחושה טובה יותר לאנשים, גם פיזית וגם פסיכולוגית. ההטבה החברתית של כיתת המחול אינן פחותות. קיימת תחושת חברות חמימה בתוך הקבוצה, המשתתפים שמים לב למה עושים האחרים, ומריעים זה לזה.

אן ומרת שהכיתה מעוררת בה השראה, כך גם התקדמותו של כל חבר בה "זה מדהים לראות כיצד הם נעים יותר מדי שבוע" היא אומרת. טיי צ'י ומחול  נחקרו על השפעתם המיטיבה על חולי פרקינסון, ואין צורך לקרוא מאמרים על כך. פשוט לך לשיעור.

למידע נוסף על טיי צ'י ומחול לחולי פרקינסון צרו קשר עם דני לוני בטלפון: 054-5767157 או אן ברסלו טלפון: 052-2221157.

מאת: קלייר בייל

פורסם באתר  NORTHWEST FOUNDATION

הודות לאהדתו של הציבור הרחב את מייקל ג'יי פוקס, מוחמד עלי ולאחרונה גם את בוב הוסקינס, יותר ויותר אנשים שמעו על מחלת פרקינסון. למרות זאת נותרה המחלה מובנת למעטים.

חוץ מרעד, אותו מקשרים רבים למחלת פרקינסון, המחלה מקשה מאד על ניהול אורח חיים יום יומי תקין – כשמשימות פשוטות כמו לקום לבד מהמיטה הופכת קשה יותר ויותר. חרדה, כאב, בעיות תנועה, שינה ודיבור הם חלק משגרת יומם של כ 127000 חולי פרקינסון בבריטניה. למרות שהשפעתה של המחלה ידועה, מה גורם להתפתחותה ההדרגתית ידוע הרבה פחות.

מחקר חדש שפורסם היום מקרב אותנו צעד אחד קרוב יותר לגביע הקדוש של חקר מחלת הפרקינסון – להאט ואפילו לעצור את התקדמות המחלה.

EXENATIDE היא תרופה שמשמשת לטיפול בסוכרת, אך מחקר קטן זה הראה הבטחה אמיתית שהוא יכול לעזור בהאטת התקדמות המחלה אצל מספר אנשים, ובעלת יכולת אפשרית לשמור על איכות חיים טובה לאורך זמן. הפעילות המטיבה של EXENATIDE  תוארה לפני שנים אחדות בעקבות חקר ראשוני, שמומן על ידי פרקינסון בריטניה, שהראה שהתרופה עשויה להגן על תאי עצב מתים.

המחקר החדש מראה את הפוטנציאל של התרופה במעברה מהמעבדה אל חולי פרקינסון. חולי סוכרת נמצאים בסיכון מעט גבוהה לחלות במחלת פרקינסון, ולמרות שהסיבה לכך איננה ברורה לתרופות אנטי סוכרתיות יש פוטנציאל לטפל במחלת פרקינסון – כזה המצב עם EXENATIDE. למרות תוצאות מעודדות אלה, מוקדם לקבוע האם תרופה זו מובילה למבוי סתום או שהיא מהווה פריצת דרך עבור חולי פרקינסון.

המחקר נערך על מספר קטן מאד של אנשים  ולמרבה הצער ללא קבוצת ביקורת שלילית – פלסבו, מה שמקשה ביותר להסיק מסקנות רבות מן המחקר.

בשלב הבא צריך להיערך מחקר על מספר גדול של אנשים כדי לבחון את השפעתו של EXENATIDE  על אנשים החולים במחלת פרקינסון – אנו מצפים בקוצר רוח לתוצאות מחקר זה.

לקריאה בשפת המקור….

המקור: ITV NEW

ג'ין גורקוף

פורסם באתר של NORTHWEST PARKINSON'S FOUNDATION

במקור HUFFPNGTON POST

סבא שלי חולה פרקינסון. כך בשם משפחתי וכל חבריי בקהילת הפרקינסון, ברצוני להודות למקס ליטל על הצעד המרשים שצעד כדי לעזור לפתח את הסמנים הביולוגיים הנחוצים לרפא את מחלת הפרקינסון. כפי שמר ליטל מתאר, צעדים ענקיים נעשו בלחימה במחלת הפרקינסון. למרות זאת המחקר של מחלת הפרקינסון הוא מחקר מסוכן עדיין, כי חסרים לנו סמנים ביולוגיים מטריצות ביולוגיות אובייקטיביות בכדי למדוד את התדמות (ונקווה שיום מן הימים גם החלשות, המחלה. לכן ארגונים כמו הקרן של מייקל ג'יי פוקס לחקר מחלת הפרקינסון ממוקדים מאד בפיתוח סמנים ביולוגיים למחלת הפרקינסון, במיוחד באמצעות תוכניות כמו היוזמה לסמנים להתקדמות מחלת פרקינסון (PPMI), מחקר קליני, שנערך במספר מקומות ברחבי ארצות הברית, שבא "להעריך את קבוצת החולים שאובחנו לאחרונה וקבוצת בריאים באמצעות הדמיה מתקדמת, דגימות ביולוגיות והערכות קליניות והתנהגותיות כד לזהות סמנים ביולוגיים להתקדמות מחלת הפרקינסון".

PPMI הוא דבר גדול. אך למרות זאת, גם השימוש בכלי נהדר כמו FOX TRIAL FINDER, קשה מאד  ויקר מאד לגייס אנשים להשתתף בניסויים קליניים כמו PPMI. בארה"ב חולים כמיליון בני אדם במחלת פרקינסון, אך כ 30% מהניסויים הקליניים אינם מצליחים לגייס אפילו חולה אחד ו 85% מהניסויים המתקיימים מסתיימים מאוחר עקב קשיים בגיוס חולים.

זו הסיבה שעבודתו של מר ליטל הדליקה אותי. זה לא רק בגלל שהוא עזר לפתח סמן ביולוגי קולי למחלת פרקינסון, הוא מצא דרך לשימוש בטלפון, מכשיר שכמעט כולנו נושאים עמנו כל הזמן, כדי ליצור דרך קלה וזולה לכל אחד ובכל מקום להשתתף במסע אל ההחלמה.

כמפתח אפליקציות לטלפון סלולארי בעצמי, זה גרם לי לחשוב על דרכים אחרות בהן נוכל לנצל את הסמארט פונים החדשים כדי להגדיל את מספר המשתתפים בחקר מחלת הפרקינסון. להלן מספר רעיונות, חלקם נמצאים תחת פיתוח.

1. שימוש במד התאוצה של הטלפון לזהות רעידות.  בשנת 2011 פרסמה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת UCLAתוצאות מחקר בו בדקו שימוש במד התאוצה של איי פון דור 3 כדי לזהות רעידות של מחלת פרקינסון. תוצאות המחקר הוגדרו כהוכחת הקונספט. לאיי פונים של היום ישנם ג'ירוסקופים רגישים בהרבה שיכולים לקרוא  רעידות בדיוק רב יותר.   כך שדמיינו לעצמכם ש ANGRY BIRDS היה מריץ את מד התאוצה של הסמארט פון ברקע כדי לבדוק מי מהשחקנים (המשחק באלמוניות)' מראה רעידות  הם של מחלת פרקינסון.  המשחק יכול לאסוף מיליוני נקודות מידע ליום הן מחולים והן מבריאים מה שיאפשר פיתוח הרעד סמן ביולוגי למחלה.
2. להיעזר במצלמת הטלפון לאבחן היפוקינזיה (תנועות איטיות). כיום מצלמות הסמארט פונים כל כך רגישות, עד כי ניתן להשתמש בהן למדידת דופק. שימוש בתוכנה חדשה לזיהוי פנים תאפשר זיהוי חיוך מזויף טוב יותר מאשר אדם בשר ודם.

תארו לעצמכם מיליוני אנשים השולחים תמונות לאינסטגרם ישלחו אותם גם לשרת שיריץ את תוכנת הכרת הפנים הזו. ואם אותם אנשים יציינו אם הם חולים במחלת פרקינסון, אז אולי יהיה ניתן לפתח סמן ביולוגי לזיהוי מוקדם להיפוקינזיה – פני האבן או פנים קפואות – שרואים אצל רבים מחולי הפרקינסון.

3. שימוש במנוע החיפוש של הטלפון, GPSומערכות תשלום ניידות בכדי לפתח סמני סביבה/סגנון חיים. לגוגל יש כלי שנקרא GOOGLE FLU TRENDS שיכול לזהות אירועי שפעת תוך התבססות על חיפושים במנוע החיפוש שלו. לדוגמא, אם אנשים רבים באזור מסוים מתחילים לחפש את צמד המילים "כאב ראש" או "סירופ שיעול", אז גוגל יודע לציין קיים באזור זה אירוע שפעת. ברור שמחלת פרקינסון אינה "מתפרצת" כך שתיווצר עליה בחיפושים לפרקינסון. וברור שלא רק בטלפונים ניידים ניתן לערוך חיפושים. אבל חיפושים בטלפונים ניידים יכולים ליצור מאגר מידע מעניין, כי אנשים יכולים לבצע אותם  בנסיעות. ואז ישננן שאלות רבות שעולות במוחם של חולי פרקינסון כשהם מחוץ לבית (כמו לדוגמא שאלות הקשורות לניידות), שבהן לא נתקלו בביתם. כך תארו לעצמכם שאנשים היו משתפים את החיפושים שלהם במאגר מידע (חיפושים במחשב ובטלפון הנייד). ואם אנשים היו מזדהים אם הם חולים במחלת פרקינסון, אפשר היה לפתח חיפוש לסמנים ביולוגיים למחלה.

כנ"ל אפשר להיעזר ב GPS כדי לזהות סמנים סביבתיים למחלת הפרקינסון או בעזרת מערכת תשלום  של טלפון נייד ניתן יהיה לזהות דיאטה וסגנון חיים כסמנים למחלת הפרקינסון.

המפצח לכל זה הוא השתתפות של אנשים רבים. אך כמו שכל מפתח אפליקציות יודע זה יתרחש רק אם האפליקציות תהינה חינמיות וקלות לשימוש.

תודות למר ליטל על פריצת הדרך.

לקריאה בשפת המקור…

מאת: פאולה ספאן

פורסם באתר של NORTHWEST PARKINSON'S FOUNDATION

זו היתה אמורה להיות שהיה קצרה. בשנת 2006 היה רוג'ר אנדרסון לעבור ניתוח להקלת כאבים מדיסק דחוס בעמוד השדרה. אשתו, קרן שיערה שצוות בית החולים בפורטלנד אורגון, יבין כיצד לנהוג עם חולה פרקינסון.

זה יכול להיות קשה. חולים במחלת הפרקינסון כמו מר אנדרסון, לדוגמא, חייבים ליטול את התרופות שלהם במרווחי זמן מדויקים כדי להחליף את הכימיקל המוחי החסר דופאמין. "אין לך ממש חלון זמן" אומרת גברת אנדרסון. "אם תאלץ להמתין שעה, יש לך בעיה ענקית". ללא הטיפול התרופתי האנשים יכולים "לקפוא" ולא מסוגלים לנוע, או לפתח  תנועות בלתי מבוקרות הנקראות דיסקינזיות, כמו כן עלולים ליפול.

אך האחיות בבית החולים בפורטלנד לא הפנימו זאת. "נאלצנו לחכות חצי שעה עד שעה, וזו לא הדך בה זה עובד עם חולים במחלת הפרקינסון" אומרת גברת אנדרסון. בנוסף אסרו הנהלים של בית החולים אז על גברת אנדרסון כדורי סינימט בעצמה.

הניתוח וההרדמה, ההפרעות במתן הטיפול התרופתי, חתך שלבסוף הזדהם –  גרמו כולם יחד לאשפוז של כמעט 3 חודשים. מר אנדרסון פיתח הזיות, עבר הלוך ושוב בין בתי חולים למוסדות שיקום, נפל ואבד 30 ק"ג ממשקלו. "אנשים היו אומרים לי שהוא לא יחזור הביתה אומרת גברת אנדרסון.

אבל הוא החלים, ובגיל 69 הוא מרגיש טוב, אומרת אשתו, למרות התקדמות המחלה. אך זהו סיפור רגיל , כך אומרים נוירולוגים.

כל אדם מבוגר חשוף לסכנות בבתי חולים, אך אצל חולי מחלת פרקינסון – שרובם אנשים מבוגרים – בתי החולים מסוכנים במיוחד. "חולים סיפרו לנו סיפורי בלהות" אומר דר' מיכאל אוקון, נוירולוג מאוניברסיטת פלורידה ומנהל רפואי סקרן הלאומית  לפרקינסון. "אפילו בבתי חולים טובים, אפילו בבית החולים בו אני עובד". חולי פרקינסון מאושפזים בתדירות גבוהה יותר בהשוואה לבני גילם שאינם חולים במחלת פרקינסון. הם גם מתאשפזים לזמן ארוך יותר. סיבה נפוצה לכך: "חולים אלו  אינם מקבלים טיפול תרופתי בזמן והוא גם אינו מתאים" אומר דר' אוקון. חלק מהחולים צריכים ליטול את התרופות מחליפות דופאמין בתדירות גבוהה עד כדי כל שעתיים, צורת טיפול תרופתי שאינו מצוי בנהלים השגרתיים של בית החולים.

גרוע יותר, תרופות נפוצות – כולל COMPAZINE ו PHENERGAN כנגד בחילה ו REGAKAN הניתנת לעורר פעילות מעיים לאחר ניתוח – למעשה חוסמות דופאמין וממרעה את התסמונות של פרקינסון. אז הם בסיכון לנפילות ושברים וכן לדלקת ריאות שאיפתית. בנוסף, כל זיהום יכול לגרום להזיות כי לחולי פרקינסון יש מאגרים נמוכים של למידה וזיכרון. אבל התרופה HALDOL בה משתמשים בתי חולים הרבה  כנגד בלבול, גם כן חוסמת דופאמין. "HALDOL  היא התרופה הגרועה ביותר שיכולה להינתן לחולי פרקינסון" אומר דר' אוקון.  "סה"כ זה יכול לגרום לבלגן אמיתי".

עם טיפול מתאים, רוב חולי הפרקינסון יכולים לחיות חיים טובים וארוכים. "אבל כשמלחיצים אותם עם נפילה או זיהום או הרדמה הם עלולים להתפרק", הוא אומר, מה שהופך אשפוז קצר לשבועות של מחלה. לא כל אחד בר מזל כמו רוג'ר אנדרסון.

מה שיעזור בטווח הרחוק הוא השכלת הצוות בבית החולים על מחלת פרקינסון ושינוי הדרך בה הם מתפקדים. ובכל זאת – האם זה לא עצוב? – " השינוי  הוא איטי במערכת הבריאות ובינתיים הרבה אנשים נפגעים" אומר דר' אוקון.

ככל  שזה ייראה בלתי צודק האחריות לטיפול  התקין נמצאת אצל חולי הפרקינסון ובני משפחותיהם. הקרן מציאה ערכה בנושא מודעות המחולקת בחינם. הערכה כוללת צמיד זיהוי לזיהוי חולה פרקינסון, דפי מידע ומדבקות תזכורת לרופאים ולאחיות "אנחנו רוצים לחמש את האנשים", אומר דר' אוקון. בני הזוג אנדרסון השתמשו בארכה באשפוזים הבאים וצאו אותה יעילה. וגברת אנדרסון מדווחת שעכשיו שנים אחר 3 חודשי הסיוט בתי החולים מעודדים  אותה להביא איתה את התרופות של בעלה ולתת לו אותם לפי לוח הזמנים שלו.

אפשר להגיד שבית החולים נותן לה לעשות את מה שהוא היה צריך לעשות, אבל זה בסדר מצדה. זה עדיף על האלטרנטי

לקריאה בשפת המקור….

מאת: אלינור מקדרמיד

ניסוי רנדומאלי מבוקר הראה שיפור בתוצאות כאשר חולי פרקינסון מטופלים בידי קבוצת טיפול רב תחומית.

חוקרים השוו איכות חיים ותפקוד מוטורי בין חולים שטופלו בידי נוירולוגים כלליים לבין כאלה שטופלו על ידי קבוצת מטפלים רב תחומיים, הכוללת מומחים לבעיות תנועה, אחיות לפרקינסון ועובדים סוציאליים.

"עקב כך שהקבוצה הרב תחומית כללה בתוכה מומחה להפרעות תנועה, איננו יכולים להיות בטוחים שההבדלים בתוצאות נבעו ממנו או שהם נבעו מה"קבוצה" אומרים מחבר המאמר על המחקר מרק גוטמן (אוניברסיטת טורונטו אונטריו קנדה)ושותפיו למחקר. הם מציעים שבשלב הבא יושוו תוצאות לאחר טיפול של נוירולוג כללי לבד ובשילוב עם הקבוצה הרב תחומית. השוואה בין טיפול עם מומחה להפרעות תנועה לבין מומחה להפרעות תנועה + הקבוצה הרב תחומית יכול ליצור "אפקט תיקרה" (מצב בו קיים שיפור מכסימלי אפשרי בטיפול המומחה להפרעות תנועה וכך הוספת הקבוצה הרב תחומית אינה מוסיפה מאומה), הם מציינים , ובנוסף מעירים שלעיתים קרובות קיים מחסור במומחים להפרעות תנועה אותם משריינים לחולים הקשים.

במשך שמונת חודשי מחקר איכות החיים שנקבעה לפי שאלון מחלת הפרקינסון (PDQ-39) ירדה במקצת אצל 49 החולים שקבלו טיפול מנוירולוג כללי, ב 1.4 נקודות בממוצע. בניגוד לכך, ניקוד איכות החיים השתפר ב 2.5 נקודות  אצל 51 חולים שזכו לטיפול מהקבוצה הרב תחומית, מה שיצר הפרש של 3.4 נקודות הפרש בין שתי הקבוצות. " שיפור כזה יהיה בעל משמעות קלינית לחולים" כתבו החוקרים בירחון MOVEMENT DISORDERS. החולים ידעו לאיזו קבוצת טיפול הם השתייכו (אי אפשר היה למנוע זאת), אך הם התבקשו לא לגלות זאת לרופאים המטפלים ולחוקרים שלא היו מודעים למידע זה.

טיפול רב תחומי לווה בשיפור מובהק ב PDQ-39 בסיווגי משנה, תנועתיות, פעילות יומיומית וחוסן רגשי, אך לא בכל הנוגע לסטיגמה, תמיכה חברתית, זיכרון, תקשורת וחוסר נוחות גופנית.

התוצאה המשנית של שינוי ב UPDRS (Unified Parkinson's Disease Rating Scale) היתה משמעותית בהתאם לשיוך הקבוצתי, כשחולים שטופלו בידי הקבוצה הרב תחומית הראו שיפור של 2.7 נקודות בהשוואה לירידה של 1.6 נקודות בקבוצת הביקורת.

"השיפור נופל באותו טווח שבו נראית השפעתו, כפי שדווח בניסויים קליניים על השפעתו של טיפול תרופתי דופאמינרגי" אומרים גוטמן ושותפיו למחקר. "למרות שהשוואה ישירה מול טיפול תרופתי קשה, השינויים בתפקוד מוטורי נראים כבעלי משמעות קלינית לחולים".

תוצאה שלישית נראתה בשיפור בדיכאון ובתפקוד פסיכולוגי בקבוצה שטופלה בידי הקבוצה הרב תחומית בהשוואה לטיפול שגרתי.

רישיון לפרסום מאת MEDWIRENEWS עם הרשאה מ SPRINGER HEALTHCARE LTD.

לקריאה בשפת המקור..

במקור במקור :www.news-medical.net