נֵס - בלהה לוי
22/05/2014
אָנוּ מְיַחֲלִים לְנֵס
שֶׁלְּבֵיתֵנוּ יִכָּנֵס.
אָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמַמְתִּינִים
לְאוֹתוֹת וּלְסִימָנִים.
אַךְ לַשָּׁוְא אָנוּ מְחַכִּים.
כִּי הַנֵּס הֲרֵי כְּבָר הִתְרַחֵשׁ
וּבְכָל בֹּקֶר הוּא מִתְחַדֵּשׁ.
כְּשֶׁפָּקַחְנוּ עֵינַיִם,
כְּשֶׁעָמַדְנוּ עַל הָרַגְלַיִם,
כְּשֶׁנִּפְתְּחוּ פִּתְחֵי הַגּוּף
בְּלִי כָּל קֹשִׁי וְסִגּוּף,
כְּשֶׁנָּשַׁמְנוּ מְלֹא הָרֵאוֹת
וְעֵינֵינוּ מְלֵאוֹת מַרְאוֹת,
כְּשֶׁאָנוּ לֹא לְבַדֵּנוּ,
כְּשֶׁשָּׁמַעְנוּ צְחוֹק יְלָדֵינוּ,
כְּשֶׁהַלֶּחֶם מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן
וְלַעֲזֹר לָנוּ יֵשׁ מִי שֶׁמּוּכָן.
כֵּן, הַנֵּס כְּבָר כָּאן!
וְאִם לְמִי מֵאִתָּנוּ, אַחַד הַנִּסִּים חָסֵר
אוֹ נֶעֱלָם,
נְקַבֵּל זֹאת בַּהֲבָנָה, כִּי אִישׁ מֵאִתָּנוּ
אֵינוֹ מֻשְׁלָם.