פרופ' רות ג'לדטי, נוירולוגית מהמרכז הרפואי רבין מסבירה כי מחקר ישראלי בראשות פרופ' רבקה אינזלברג מאוניברסיטת תל אביב אישר שחולי פרקינסון שהיו יצירתיים מאוד לפני שחלו ממשיכים ליצור, למרות המגבלה המוטורית שנכפית עליהם.

היא מסבירה כי למרות שחולי פרקינסון סובלים ממגבלה מוטורית משמעותית, היכולת היצירתית שלהם נשמרת. יתרה מכך, חולים אשר לא היתה להם נטייה אומנותית טרם הופעת המחלה מגלים יכולת יצירתית יוצאת דופן, המתבטאת בכישורי כתיבה, ציור, נגינה או הלחנה. תמונות של חולי פרקינסון מוצגות בגלריות ברחבי העולם לרבות ניו יורק ופריז. גם בארץ נערכו מספר תערוכות בהן הוצגו ציורים יפהפיים שציירו חולי פרקינסון.

"אחת התופעות המעניינות שהחולים מדווחים עליה היא תחושת השחרור המוטורי בזמן ביצוע היצירה. חלקם מספרים על דחף בלתי נשלט ליצור. ישנם חולים עם רעד ניכר שציוריהם יוצאים מדויקים וחדים או שבזמן נגינה התנועות המוטוריות העדינות משתפרות", היא אומרת. 

לדבריה, בעבודות שבדקו את הכישורים היצירתיים של חולים לעומת נבדקים בריאים נמצא שלחולים יש יכולת טובה יותר לתאר תמונות מופשטות, הבנה טובה יותר של מטאפורות ויכולת טובה יותר לפרש ציורים אבסטרקטיים. אחת ההשערות היא, שהדחף היצירתי קשור בעלייה ברמת הדופמין במוח כתוצאה מהטיפול בתרופות נגד הפרקינסון, בעיקר תכשירי דופה ותרופות מקבוצת האגוניסטים הדופמינרגיים.

"הדופמין קשור לא רק לשיפור היכולות המוטוריות אלא גם לגירוי רצפטורים הקשורים לסקרנות, לסיפוק, להתמכרות ולחוסר שליטה על דחפים. מספר עבודות מצאו קשר בין מינון התרופות לבין הנטייה ליצירתיות. עם זאת בשאלונים שבדקו את הנטייה לשליטה על דחפים לא נמצא קשר עם רמות התרופות.

"השערה נוספת היא שהיצירתיות אינה נובעת מעלייה ברמת הדופמין אלא שהתרופות גורמות להפחתה של מנגנוני הדיכוי המוחי ובכך מאפשרות הרחבה של הרשת האסוציאטיבית ופיתוח החשיבה היצירתית. עדות מסייעת לכך שהתרופות אכן גורמות ליצירתיות התקבלה לאחר שראו שחולי פרקינסון עם נטייה יצירתית שעברו ניתוח deep brain stimulation, שלאחריו הופחת מינון התרופות הדופמינרגיות, אבדו את הנטייה היצירתית שלהם".

פרופ' ג'ילדטי מסכמת כי לא כל חולי הפרקינסון מפתחים נטייה ליצירתיות, גם לא לאחר קבלת תרופות. יתר על כן, אנשים בריאים שמקבלים תרופות המעלות רמת דופמין אינם מפתחים בהכרח נטייה ליצירתיות. "ייתכן שהעובדה שחלק מתאי המוח בחולים מתנוונים מאפשר לאזורים אחרים במוח "להתבטא" ושהתרופות מעלות את סף היצירתיות באנשים שהדחף היצירתי היה חבוי ולא בא אצלם לידי ביטוי לפני התפרצות המחלה".